Job 7
1 Is there not a war-service for man on the earth? Are not his days as the days of a hireling?
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ |
2 As a servant panteth for the shade, And as a hireling looketh for his wages,
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ |
3 So am I made to possess months of affliction, And wearisome nights are appointed for me.
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ |
4 If I lie down, I say, When shall I arise, and the night be gone? And I am full of restlessness until the dawning of the day.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ |
5 My flesh is clothed with worms, and clods of dust; My skin is broken and become loathsome.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ |
6 My days are swifter than a weaver's shuttle; They pass away without hope.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ |
7 O remember that my life is a breath; That mine eye shall no more see good!
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ |
8 The eye of him that hath seen me shall see me no more; Thine eyes shall look for me, but I shall not be.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ |
9 As the cloud dissolveth and wasteth away, So he that goeth down to the grave shall arise no more; (Sheol h7585)
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) |
10 No more shall he return to his house, And his dwelling-place shall know him no more.
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ |
11 Therefore I will not restrain my mouth; I will speak in the anguish of my spirit; I will complain in the bitterness of my soul.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ |
12 Am I a sea, or a sea-monster, That thou settest a watch over me?
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ |
13 When I say, My bed shall relieve me, My couch shall ease my complaint,
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ |
14 Then thou scarest me with dreams, And terrifiest me with visions;
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ |
15 So that my soul chooseth strangling, Yea, death, rather than these my bones.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ |
16 I am wasting away; I shall not live alway: Let me alone, for my days are a vapor!
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ |
17 What is man, that thou shouldst make great account him, And fix thy mind upon him?—
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ |
18 That thou shouldst visit him every morning, And prove him every moment?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ |
19 How long ere thou wilt look away from me, And let me alone, till I have time to breathe?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ |
20 If I have sinned, what have I done to thee, O thou watcher of men! Why hast thou set me up as thy mark, So that I have become a burden to myself?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ |
21 And why dost thou not pardon my transgression, And take away mine iniquity? For soon shall I sleep in the dust; And, though thou seek me diligently, I shall not be.
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ |
