Job 39
1 Knowest thou the time when the wild goats of the rock bring forth? Or canst thou observe when the hinds are in labor?
| הידעת--עת לדת יעלי-סלע חלל אילות תשמר |
2 Canst thou number the months they fulfill, And know the season when they bring forth?
| תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה |
3 They bow themselves; they bring forth their young; They cast forth their pains.
| תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה |
4 Their young ones are strong; they grow up in the fields; They go away, and return not to them.
| יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא-שבו למו |
5 Who hath sent forth the wild ass free? Who hath loosed the bands of the wild ass,
| מי-שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח |
6 To whom I have given the wilderness for his house, And the barren land for his dwelling-place?
| אשר-שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה |
7 He scorneth the tumult of the city, And heedeth not the shouting of the driver;
| ישחק להמון קריה תשאות נגש לא ישמע |
8 The range of the mountains is his pasture; He seeketh after every green thing,
| יתור הרים מרעהו ואחר כל-ירוק ידרוש |
9 Will the wild-ox consent to serve thee? Will he pass the night at thy crib?
| היאבה רים עבדך אם-ילין על-אבוסך |
10 Canst thou bind the wild-ox with the harness to the furrow? Or will he harrow the valleys after thee?
| התקשר-רים בתלם עבתו אם-ישדד עמקים אחריך |
11 Wilt thou rely upon him because his strength is great, And commit to him thy labor?
| התבטח-בו כי-רב כחו ותעזב אליו יגיעך |
12 Wilt thou trust him to bring home thy grain, And gather in thy harvest?
| התאמין בו כי-ישוב (ישיב) זרעך וגרנך יאסף |
13 The wing of the ostrich moveth joyfully; But is it with loving pinion and feathers?
| כנף-רננים נעלסה אם-אברה חסידה ונצה |
14 Nay, she layeth her eggs on the ground; She warmeth them in the dust,
| כי-תעזב לארץ בציה ועל-עפר תחמם |
15 And forgetteth that the foot may crush them, And that the wild beast may break them.
| ותשכח כי-רגל תזורה וחית השדה תדושה |
16 She is cruel to her young, as if they were not hers; Her labor is in vain, yet she feareth not;
| הקשיח בניה ללא-לה לריק יגיעה בלי-פחד |
17 Because God hath denied her wisdom, And hath not given her understanding.
| כי-השה אלוה חכמה ולא-חלק לה בבינה |
18 Yet when she lasheth herself up on high, She laugheth at the horse and his rider.
| כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו |
19 Hast thou given the horse strength? Hast thou clothed his neck with his trembling mane?
| התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה |
20 Hast thou taught him to bound like the locust? How majestic his snorting! how terrible!
| התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה |
21 He paweth in the valley; he exulteth in his strength, And rusheth into the midst of arms.
| יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת-נשק |
22 He laugheth at fear; he trembleth not, And turneth not back from the sword.
| ישחק לפחד ולא יחת ולא-ישוב מפני-חרב |
23 Against him rattle the quiver, The flaming spear, and the lance.
| עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון |
24 With rage and fury he devoureth the ground; He will not believe that the trumpet soundeth.
| ברעש ורגז יגמא-ארץ ולא-יאמין כי-קול שופר |
25 At every blast of the trumpet, he saith, Aha! And snuffeth the battle afar off, —The thunder of the captains, and the war-shout.
| בדי שפר יאמר האח-- ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה |
26 Is it by thy wisdom that the hawk flieth, And spreadeth his wings toward the south?
| המבינתך יאבר-נץ יפרש כנפו לתימן |
27 Doth the eagle soar at thy command, And build his nest on high?
| אם-על-פיך יגביה נשר וכי ירים קנו |
28 He dwelleth and lodgeth upon the rock, Upon the peak of the rock, and the stronghold.
| סלע ישכן ויתלנן-- על שן-סלע ומצודה |
29 From thence he spieth out prey; His eyes discern it from afar.
| משם חפר-אכל למרחוק עיניו יביטו |
30 His young ones suck up blood; And where the slain are, there is he.
| ואפרחו יעלעו-דם ובאשר חללים שם הוא |
