Job 3
1 At length Job opened his mouth, and cursed the day of his birth.
| אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃ |
2 And Job spake and said:
| ויען איוב ויאמר׃ |
3 Perish the day in which I was born, and the night which said, “A man-child is conceived!”
| יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃ |
4 Let that day be darkness; Let not God seek it from above; Yea, let not the light shine upon it!
| היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃ |
5 Let darkness and the shadow of death redeem it; Let a cloud dwell upon it; Let whatever darkeneth the day terrify it!
| יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃ |
6 As for that night, let darkness seize upon it; Let it not rejoice among the days of the year; Let it not come into the number of the months!
| הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃ |
7 O let that night be unfruitful! Let there be in it no voice of joy;
| הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃ |
8 Let them that curse the day curse it, Who are skilful to stir up the leviathan!
| יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃ |
9 Let the stars of its twilight be darkened; Let it long for light, and have none; Neither let it see the eyelashes of the morning!
| יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃ |
10 Because it shut not up the doors of my mother's womb, And hid not trouble from mine eyes.
| כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃ |
11 Why died I not at my birth? Why did I not expire when I came forth from the womb?
| למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃ |
12 Why did the knees receive me, And why the breasts, that I might suck?
| מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃ |
13 For now should I lie down and be quiet; I should sleep; then should I be at rest,
| כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃ |
14 With kings and counsellors of the earth, Who built up for themselves—ruins!
| עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃ |
15 Or with princes that had gold, And filled their houses with silver;
| או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃ |
16 Or, as a hidden untimely birth, I had perished; As infants which never saw the light.
| או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃ |
17 There the wicked cease from troubling; There the weary are at rest.
| שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃ |
18 There the prisoners rest together; They hear not the voice of the oppressor.
| יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃ |
19 The small and the great are there, And the servant is free from his master.
| קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃ |
20 Why giveth He light to him that is in misery, And life to the bitter in soul,
| למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃ |
21 Who long for death, and it cometh not, And dig for it more than for hid treasures;
| המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃ |
22 Who rejoice exceedingly, Yea, exult, when they can find a grave?
| השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃ |
23 Why is light given to a man from whom the way is hid, And whom God hath hedged in?
| לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃ |
24 For my sighing cometh before I eat, And my groans are poured out like water.
| כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃ |
25 For that which I dread overtaketh me; That at which I shudder cometh upon me.
| כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃ |
26 I have no peace, nor quiet, nor respite: Misery cometh upon me continually.
| לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃ |
