Job 19
1 But Job answered and said:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 How long will ye vex my soul, And break me in pieces with words?
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ |
3 These ten times have ye reviled me; Without shame do ye stun me!
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ |
4 And be it, indeed, that I have erred, My error abideth with myself.
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ |
5 Since, indeed, ye magnify yourselves against me, And plead against me my reproach,
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ |
6 Know then that it is God who hath brought me low; He hath encompassed me with his net.
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ |
7 Behold, I complain of wrong, but receive no answer; I cry aloud, but obtain no justice.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ |
8 He hath fenced up my way, so that I cannot pass, And hath set darkness in my paths.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ |
9 He hath stripped me of my glory, And taken the crown from my head.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ |
10 He hath destroyed me on every side, and I am gone! He hath torn up my hope like a tree.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ |
11 He kindleth his anger against me, And counteth me as his enemy.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ |
12 His troops advance together against me; They throw up for themselves a way to me, And encamp around my dwelling.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ |
13 My brethren he hath put far from me, And my acquaintance are wholly estranged from me.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ |
14 My kinsfolk have forsaken me, And my bosom friends have forgotten me.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ |
15 The foreigners of my house, yea, my own maid-servants, regard me as a stranger; I am an alien in their eyes.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ |
16 I call my servant, and he maketh no answer; With my own mouth do I entreat him.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ |
17 My breath is become strange to my wife, And my prayers also to my own mother's sons.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ |
18 Even young children despise me; When I rise up, they speak against me.
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ |
19 All my bosom friends abhor me, And they whom I loved are turned against me.
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ |
20 My bones cleave to my flesh and my skin, And I have scarcely escaped with the skin of my teeth.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ |
21 Have pity upon me, O ye my friends! have pity upon me; For the hand of God hath smitten me!
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ |
22 Why do ye persecute me like God, And are not satisfied with my flesh?
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ |
23 O that my words were now written! O that they were marked down in a scroll!
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ |
24 That with an iron pen, and with lead, They were engraven upon the rock for ever!
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ |
25 Yet I know that my Vindicator liveth, And will hereafter stand up on the earth;
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ |
26 And though with my skin this body be wasted away, Yet without my flesh shall I see God.
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ |
27 Yea, I shall see him my friend; My eyes shall behold him, and not another: For this, my soul panteth within me.
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ |
28 Since ye say, “How may we persecute him, And find grounds of accusation against him?”
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ |
29 Be ye afraid of the sword! For malice is a crime for the sword; That ye may know that judgment cometh.
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ |
