Job 13
1 Lo! all this mine eye hath seen; Mine ear hath heard and understood it.
| הן כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה׃ |
2 What ye know, I know also; I am not inferior to you.
| כדעתכם ידעתי גם אני לא נפל אנכי מכם׃ |
3 But O that I might speak with the Almighty! O that I might reason with God!
| אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ׃ |
4 For ye are forgers of lies; Physicians of no value, all of you!
| ואולם אתם טפלי שקר רפאי אלל כלכם׃ |
5 O that ye would altogether hold your peace! This, truly, would be wisdom in you.
| מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׃ |
6 Hear, I pray you, my arguments; Attend to the pleadings of my lips!
| שמעו נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו׃ |
7 Will ye speak falsehood for God? Will ye utter deceit for him?
| הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה׃ |
8 Will ye be partial to his person? Will ye contend earnestly for God?
| הפניו תשאון אם לאל תריבון׃ |
9 Will it be well for you, if he search you thoroughly? Can ye deceive him, as one may deceive a man?
| הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו׃ |
10 Surely he will rebuke you, If ye secretly have respect to persons.
| הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון׃ |
11 Doth not his majesty make you afraid, And his dread fall upon you?
| הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם׃ |
12 Your maxims are words of dust; Your fortresses are fortresses of clay.
| זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם׃ |
13 Hold your peace, and let me speak: And then come upon me what will!
| החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה׃ |
14 Why do I take my flesh in my teeth, And put my life in my hand?
| על מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי׃ |
15 Lo! he slayeth me, and I have no hope! Yet will I justify my ways before him.
| הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח׃ |
16 This also shall be my deliverance; For no unrighteous man will come before him.
| גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא׃ |
17 Hear attentively my words, And give ear to my declaration!
| שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם׃ |
18 Behold, I have now set in order my cause; I know that I am innocent.
| הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק׃ |
19 Who is he that can contend with me? For then would I hold my peace, and die!
| מי הוא יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע׃ |
20 Only do not unto me two things, Then will I not hide myself from thy presence;
| אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר׃ |
21 Let not thy hand be heavy upon me, And let not thy terrors make me afraid:
| כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני׃ |
22 Then call upon me, and I will answer; Or I will speak, and answer thou me.
| וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני׃ |
23 How many are my iniquities and sins? Make me to know my faults and transgressions.
| כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני׃ |
24 Wherefore dost thou hide thy face, And account me as thine enemy?
| למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך׃ |
25 Wilt thou put in fear the driven leaf? Wilt thou pursue the dry stubble?
| העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף׃ |
26 For thou writest bitter things against me, And makest me inherit the sins of my youth.
| כי תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי׃ |
27 Yea, thou puttest my feet in the stocks, And waterest all my paths; Thou hemmest in the soles of my feet.
| ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי על שרשי רגלי תתחקה׃ |
28 And I, like an abandoned thing, shall waste away; Like a garment which is moth-eaten.
| והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש׃ |
