Acts 9
1 But Saul, yet breathing out threatening and slaughter against the disciples of the Lord, went to the high priest,
| כל אותו זמן המשיך שאול לאיים על המאמינים המשיחיים באלימות וברצח. הוא הלך אל הכהן הגדול בירושלים |
2 and asked of him letters to Damascus to the synagogues, that if he found any who were of this way of belief, whether they were men or women, he might bring them bound to Jerusalem.
| וביקש ממנו מכתב אל בתי־הכנסת בדמשק. במכתב ביקש מבתי־הכנסת לשתף פעולה ברדיפת המאמינים המשיחיים שם, גברים ונשים כאחד, כדי ששאול יוכל לאסרם ולהביאם לירושלים. |
3 And as he journeyed, he came near Damascus; and suddenly there shone around a him a light from heaven;
| כשהתקרב שאול לדמשק במסגרת שליחותו, סנוורה אותו לפתע אלומת אור חזקה מן השמים. |
4 and he fell to the earth, and heard a voice saying to him, Saul, Saul, why persecutest thou me?
| הוא נפל ארצה ושמע קול מדבר אליו:”שאול, שאול, מדוע אתה רודף אותי?“ |
5 And he said, Who art thou, Lord? And he answered, I am Jesus whom thou persecutest.
| ”מי אתה, אדוני?“שאל שאול.”אני ישוע שאותו אתה רודף!“ענה הקול. |
6 But arise, and go into the city, and it shall be told thee what thou must do.
| ”לך עכשיו העירה, וחכה להוראות נוספות!“ |
7 And the men that journeyed with him stood speechless, hearing the voice, but seeing no one.
| מלוויו של שאול עמדו נדהמים וחסרי־מילים, כי שמעו קול אך לא ראו איש. |
8 And Saul arose from the earth; but when his eyes were opened, he saw nothing; and they led him by the hand, and brought him into Damascus.
| כשקם שאול על רגליו גילה שהתעוור, ומלוויו היו צריכים להחזיק בידו ולהובילו לדמשק. עיוורונו נמשך שלושה ימים, וכל אותו זמן לא אכל ולא שתה. |
9 And he was three days without sight, and neither ate nor drank.
10 And there was a certain disciple at Damascus, named Ananias, and to him the Lord said in a vision, Ananias! And he said, Behold, I am here, Lord.
| באותה עת גר בדמשק מאמין משיחי בשם חנניה. האדון נגלה אליו בחלום ואמר לו:”חנניה!“”כן, אדוני!“השיב חנניה. |
11 And the Lord said to him, Arise, and go into the street called Straight, and inquire in the house of Judas for one called Saul, of Tarsus; for lo! he prayeth,
| והאדון המשיך:”לך לביתו של יהודה ברחוב’הישר‘, ושאל שם על שאול מהעיר טרסוס. ברגע זה הוא מתפלל אלי, |
12 and hath seen a man, named Ananias, coming in and putting his hand on him, that he might receive sight.
| ורואה בחזיון אדם בשם חנניה ניגש אליו וסומך עליו את ידיו, כדי שתשוב אליו ראייתו.“ |
13 But Ananias answered, Lord, I have heard from many about this man, how great evils he hath done to thy saints at Jerusalem.
| ”אבל, אדוני, “קרא חנניה,”שמעתי סיפורים רבים על הדברים הנוראים שעשה שאול זה למאמינים בך בירושלים! |
14 And here he hath authority from the chief priests to bind all that call on thy name.
| הוא בא לדמשק רק משום שקיבל רשות מראשי הכוהנים לאסור את כל המאמינים המשיחיים כאן!“ |
15 But the Lord said to him, Go; for this man is to me a chosen vessel, to bear my name before nations, and kings, and the sons of Israel.
| ”לך ועשה מה שאמרתי לך, “אמר האדון לחנניה,”כי בחרתי בשאול להביא את בשורתי אל עמים רבים ומלכיהם ואל עם־ישראל. |
16 For I myself will show him how great things he must suffer for my name's sake.
| אני אראה לו כמה יהיה עליו לסבול למען שמי!“ |
17 And Ananias went away, and entered the house; and putting his hands on him, he said, Brother Saul, the Lord, even Jesus who appeared to thee in the way thou camest, hath sent me, that thou mayst receive sight, and be filled with the Holy Spirit.
| חנניה הלך לביתו של יהודה, וכשמצא את שאול סמך עליו את ידיו ואמר:”שאול אחי, האדון ישוע, אשר נראה אליך בדרך, שלח אותי אליך כדי שתימלא ברוח הקודש, וכדי שישוב אליך אור עיניך.“ |
18 And immediately there fell off from his eyes as it were scales; and he received sight, and arose, and was baptized.
| ”באותו רגע נפקחו עיניו של שאול, כאילו נפלו מהן קשקשים, וראייתו שבה אליו. הוא קם על רגליו ונטבל במים, |
19 And having taken some food he was strengthened. And he was some days with the disciples in Damascus.
| ולאחר מכן אכל את ארוחתו הראשונה מזה שלושה ימים, וכוחו שב אליו. הוא נשאר עם המאמינים בדמשק ימים אחדים, |
20 And immediately he preached Jesus in the synagogues, that he is the Son of God.
| ואחר כך החל לבקר בבתי־הכנסת השונים, וסיפר לכולם שישוע המשיח הוא באמת בן־האלוהים!“ |
21 And all that heard him were amazed, and said, Is not this he that destroyed in Jerusalem those who called on this name? And he hath come hither for this purpose, that he may bring them bound to the chief priests.
| כל מי ששמע את דברי שאול נדהם.”האין זה אותו האיש שרדף באכזריות כה רבה את המאמינים המשיחיים בירושלים?“שאלו.”חשבנו שהוא בא לכאן כדי לאסור את המאמינים, ולהביאם כבולים בשרשרות אל ראשי הכוהנים!“ |
22 But Saul gained still more strength, and confounded the Jews who dwelt at Damascus, proving that this is the Christ.
| שאול הלך ונמלא כוח וגבורה, ויהודי דמשק לא יכלו להפריך את טענותיו והוכחותיו שישוע באמת המשיח. |
23 But after many days had passed, the Jews took counsel together to kill him;
| כעבור זמן־מה החליטו מנהיגי היהודים להרוג את שאול. |
24 but their plot became known to Saul; and they were even watching the gates day and night to kill him.
| אולם מישהו גילה לשאול את מזימתם, ואמר לו שהמנהיגים הציבו שומרים בשערי העיר, יומם ולילה, כדי לתפסו ולהרגו. |
25 But his disciples took him by night, and let him down through the wall, lowering him in a basket.
| לכן באותו לילה הבריחו אותו אחדים מהתלמידים אל מחוץ לעיר. הם הושיבו אותו בתוך סל גדול ושלשלוהו דרך פרצה אל מעבר לחומה. |
26 And when he had come to Jerusalem, he attempted to join himself to the disciples; and they were all afraid of him, not believing that he was a disciple.
| שאול הגיע לירושלים וניסה להיפגש עם המאמינים המשיחיים, אך כולם פחדו מפניו, כי חשבו שהוא מרמה אותם. |
27 But Barnabas took him, and brought him to the apostles, and related to them how he had seen the Lord on the road, and that he had spoken to him, and hew he had preached boldly at Damascus in the name of Jesus.
| בר־נבא בא לעזרתו של שאול ולקח אותו אל השליחים. הוא סיפר להם כיצד שאול ראה את האדון בדרך לדמשק, וכיצד שמע את דבריו. בר־נבא גם דיווח להם על הטפתו האמיצה והנלהבת של שאול בשם ישוע. |
28 And he was with them going in and out at Jerusalem,
| לשמע דברים אלה קיבלו אותו השליחים לשורותיהם, ומאז היה שאול תמיד עם המאמינים, והטיף בשם האדון באומץ לב. |
29 speaking boldly in the name of the Lord. And he often spoke and disputed with the Hellenists; but they were endeavoring to slay him.
| שאול שוחח והתווכח גם עם היהודים דוברי היוונית, אולם הם זממו להרוג אותו. |
30 But the brethren obtaining knowledge of it, brought him down to Caesarea, and sent him forth to Tarsus.
| כשנודע לשאר האחים על הסכנה הנשקפת לו, לקחו אותו לקיסריה, ומשם שלחוהו לביתו שבטרסוס. |
31 The church therefore throughout all Judaea and Galilee and Samaria had peace, being built up, and walking in the fear of the Lord; and by the exhortation of the Holy Spirit it was greatly increased.
| בינתיים חדלו הרדיפות, וקהילות יהודה, הגליל והשומרון נהנו משקט ושלווה וגדלו בכוח ובמספר. רוח הקודש עודד את המאמינים, והם למדו להתהלך ביראת־ה׳. |
32 And it came to pass, that as Peter went through the whole country, he came down also to the saints who dwelt at Lydda.
| פטרוס נסע ממקום למקום כדי לבקר את הקהילות, ויום אחד בא לבקר את המאמינים בלוד. |
33 And there he found a certain man named AEneas, who had lain on a bed eight years, and was palsied.
| הוא פגש שם אדם משותק בשם אניאס, שהיה מרותק למיטתו כשמונה שנים. |
34 And Peter said to him, AEneas, Jesus the Christ healeth thee; arise, and make thy bed. And he arose immediately.
| ”אניאס, “אמר לו פטרוס,”ישוע המשיח ריפא אותך! קום וסדר את מיטתך!“והוא נרפא מיד. |
35 And all that dwelt in Lydda and Sharon saw him; and they turned to the Lord.
| כל תושבי לוד והשרון ראו את הנס והאמינו באדון. |
36 Now at Joppa there was a certain disciple named Tabitha, which name being interpreted is the same as Dorcas, that is, Gazelle. This woman was full of good works and alms-deeds which she did.
| ביפו הייתה תלמידה אחת בשם צביה, שתמיד עשתה מעשי צדקה ועזרה בעיקר לעניים. |
37 And it came to pass in those days, that she fell sick, and died; and when they had washed her, they laid her in an upper chamber.
| באותם ימים חלתה צביה ומתה. ידידיה טיהרו את הגופה והניחו אותה בעליית־הגג. |
38 And as Lydda was near Joppa, the disciples, having heard that Peter was there, sent to him two men with the entreaty, Do not delay to come to us.
| אולם כאשר נודע להם שפטרוס היה בקרבת המקום, מיהרו לשלוח שני אנשים ללוד, כדי לבקש ממנו שיבוא איתם ליפו. |
39 Then Peter arose, and went with them. When he was come, they brought him into the upper chamber; and all the widows came to him weeping, and showing the coats and cloaks which Dorcas made while she was with them.
| בלי להתמהמה הלך איתם פטרוס ליפו, וכשנכנס אל הבית הובילו אותו מיד אל החדר שבו שכבה צביה. החדר היה מלא אלמנות בוכיות, אשר הראו זו לזו חולצות ושמלות שצביה תפרה למענן. |
40 But Peter put them all forth, and kneeled down and prayed; and turning to the body he said, Tabitha, arise. And she opened her eyes; and seeing Peter, she sat up.
| פטרוס ביקש מכולן לצאת מהחדר, ואז כרע על ברכיו והתפלל. לאחר מכן פנה אל הגופה וקרא:”צביה, קומי!“באותו רגע פקחה צביה את עיניה, ובראותה את פטרוס הזדקפה על מיטתה. |
41 And he gave her his hand, and raised her up; and calling the saints and the widows, he presented her alive.
| הוא הושיט את ידו ועזר לה לעמוד על רגליה. אחר כך קרא פטרוס לכל האחים ולכל האלמנות והציג את צביה לפניהם. |
42 And it became known throughout all Joppa; and many believed in the Lord.
| הידיעה המשמחת התפשטה במהירות בכל העיר, ואנשים רבים האמינו באדון. |
43 And it came to pass, that he tarried many days in Joppa with one Simon, a tanner.
| פטרוס נשאר ביפו זמן רב והתגורר אצל מעבד־עורות בשם שמעון. |
