משא מדבר ים כסופות בנגב לחלף ממדבר בא מארץ נוראה |
חזות קשה הגד לי הבוגד בוגד והשודד שודד עלי עילם צורי מדי כל אנחתה השבתי |
על כן מלאו מתני חלחלה--צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמע נבהלתי מראות |
תעה לבבי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה |
ערך השלחן צפה הצפית אכול שתה קומו השרים משחו מגן |
כי כה אמר אלי אדני לך העמד המצפה אשר יראה יגיד |
וראה רכב צמד פרשים--רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב קשב |
ויקרא אריה--על מצפה אדני אנכי עמד תמיד יומם ועל משמרתי אנכי נצב כל הלילות |
והנה זה בא רכב איש צמד פרשים ויען ויאמר נפלה נפלה בבל וכל פסילי אלהיה שבר לארץ |
מדשתי ובן גרני אשר שמעתי מאת יהוה צבאות אלהי ישראל--הגדתי לכם |
משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה מלילה שמר מה מליל |
אמר שמר אתה בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו |
משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים |
לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד |
כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה |
כי כה אמר אדני אלי בעוד שנה כשני שכיר וכלה כל כבוד קדר |
ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו כי יהוה אלהי ישראל דבר |