Job 7
1 "Isn't a man forced to labor on earth? Aren't his days like the days of a hired hand?
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו |
2 As a servant who earnestly desires the shadow, as a hireling who looks for his wages,
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו |
3 so am I made to possess months of misery, wearisome nights are appointed to me.
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי |
4 When I lie down, I say, 'When shall I arise, and the night be gone?' I toss and turn until the dawning of the day.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף |
5 My flesh is clothed with worms and clods of dust. My skin closes up, and breaks out afresh.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס |
6 My days are swifter than a weaver's shuttle, and are spent without hope.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה |
7 Oh remember that my life is a breath. My eye shall no more see good.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב |
8 The eye of him who sees me shall see me no more. Your eyes shall be on me, but I shall not be.
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני |
9 As the cloud is consumed and vanishes away, so he who goes down to Sheol shall come up no more. (Sheol h7585)
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) |
10 He shall return no more to his house, neither shall his place know him any more.
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו |
11 "Therefore I will not keep silent. I will speak in the anguish of my spirit. I will complain in the bitterness of my soul.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי |
12 Am I a sea, or a sea monster, that you put a guard over me?
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר |
13 When I say, 'My bed shall comfort me. My couch shall ease my complaint;'
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי |
14 then you scare me with dreams, and terrify me through visions:
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני |
15 so that my soul chooses strangling, death rather than my bones.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי |
16 I loathe my life. I do not want to live forever. Leave me alone, for my days are but a breath.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי |
17 What is man, that you should magnify him, that you should set your mind on him,
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך |
18 that you should visit him every morning, and test him every moment?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו |
19 How long will you not look away from me, nor leave me alone until I swallow down my spittle?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי |
20 If I have sinned, what do I do to you, you watcher of men? Why have you set me as a mark for you, so that I am a burden to myself?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא |
21 Why do you not pardon my disobedience, and take away my iniquity? For now shall I lie down in the dust. You will seek me diligently, but I shall not be."
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני |
