Acts 4

1 As they spoke to the people, the cohanim and the captain of the temple and the Sadducees came to them,

בשעה שפטרוס ויוחנן דברו אל העם, ניגשו אליהם בכעס הכוהנים, הקצין הממונה על משמר בית־המקדש וכן אחדים מהצדוקים,

2 being upset because they taught the people and proclaimed in Yeshua the resurrection from the dead.

מכיוון שהשניים לימדו את העם שישוע המשיח קם לתחייה, וכך הוכיחו שאכן תהיה תחיית המתים.

3 They laid hands on them, and put them in custody until the next day, for it was now evening.

הם תפסו את פטרוס ויוחנן, ומאחר שכבר ירד הערב, הכניסו אותם לכלא עד יום המחרת.

4 But many of those who heard the word believed, and the number of the men came to be about five thousand.

אולם רבים מאלה שהאזינו לפטרוס האמינו לדבריו, ומספר המאמינים במשיח הגיע ל־חמשת־אלפים איש.

5 It happened in the morning, that their rulers, elders, and scribes were gathered together in Jerusalem.

למחרת התכנסו מנהיגי העם בירושלים, כדי לערוך ישיבה עם חנן הכוהן הגדול, קייפא, יוחנן, אלכסנדר ועוד רבים מקרובי משפחתו של הכהן הגדול.

6 Annas the cohen hagadol was there, with Caiaphas, John, Alexander, and as many as were relatives of the cohen hagadol.

7 When they had stood them in the middle of them, they inquired, "By what power, or in what name, have you done this?"

הם העמידו לפניהם את פטרוס ויוחנן, ושאלו אותם:”באיזה כוח ובאיזו סמכות עשיתם זאת?“

8 Then Peter, filled with the Ruach ha-Kodesh, said to them, "Rulers of the people, and elders,

פטרוס שנמלא רוח הקודש, השיב:”מנהיגים וזקני־העם הנכבדים,

9 if we are examined today concerning a good deed done to a crippled man, by what means this man has been healed,

אם אתם מתכוונים לטובה שעשינו לאיש הפיסח הזה, אשר קם על רגליו בריא ושלם,

10 be it known to you all, and to all the children of Israel, that in the name of Yeshua the Messiah the Natzrati, whom you crucified, whom God raised from the dead, in him does this man stand here before you whole.

הרשו לי להצהיר בפניכם ולפני כל עם־ישראל: עשינו מה שעשינו בשמו ובכוחו של ישוע המשיח מנצרת. אתם אמנם צלבתם את ישוע, אולם אלוהים הקים אותו מן המתים! בשמו ובסמכותו עומד האיש הזה לפניכם בריא ושלם.

11 This one is the stone which was regarded as worthless by you, the builders, which has become the head of the corner.

ישוע המשיח הוא אבן הפינה אשר אתם, הבונים, מאסתם בה, ואשר הייתה לראש פינה.

12 And there is salvation in no one else, for there is no other name under heaven that is given among people by which we must be saved."

איש מלבדו אינו יכול להושיע! ואין עוד שם תחת השמים אשר בני־האדם יכולים לקרוא אליו כדי להיוושע!“

13 Now when they saw the boldness of Peter and John, and had perceived that they were unlearned and ignorant men, they were amazed. They recognized that they had been with Yeshua.

כשראו הדיינים את אומץ לבם של פטרוס ויוחנן, ונוכחו לדעת שהם אנשים פשוטים, לא משכילים ולא”מקצועיים“, התפלאו מאוד. הם זיהו אותם, שבעבר היו יחד עם ישוע.

14 Seeing the man who was healed standing with them, they could say nothing against it.

והדיינים לא יכלו להכחיש את עובדת ריפויו של הפיסח לשעבר, כי הוא עמד מולם בריא ושלם.

15 But when they had commanded them to go aside out of the council, they conferred among themselves,

הדיינים, אובדי־עצות, ציוו על פטרוס ויוחנן לצאת מאולם המשפט, כדי שיוכלו להתייעץ ביניהם.

16 saying, "What shall we do to these men? Because indeed a notable miracle has been done through them, as can be plainly seen by all who dwell in Jerusalem, and we cannot deny it.

”מה נעשה בהם?“שאלו זה את זה.”איננו יכולים להכחיש שהם חוללו נס גדול, שהרי כל תושבי ירושלים שמעו על כך.

17 But so this does not spread any further among the people, let us severely threaten them, that from now on they do not speak to anyone in this name."

אך אולי נוכל למנוע בעדם להמשיך להפיץ את התעמולה שלהם. נזהיר אותם שאם יעזו להמשיך להטיף בשם ישוע, נעניש אותם בחומרה רבה!“

18 They called them, and commanded them not to speak at all nor teach in the name of Yeshua.

הם קראו לפטרוס ויוחנן לשוב לאולם, ודרשו מהם שלא לדבר שוב על ישוע לעולם.

19 But Peter and John answered them, "Whether it is right in the sight of God to listen to you rather than to God, judge for yourselves,

אולם פטרוס ויוחנן השיבו:”החליטו אתם בעצמכם, האם אלוהים רוצה שנשמע לקולו או לקולכם?

20 for we cannot help telling the things which we saw and heard."

איננו יכולים להפסיק לספר על כל אשר ישוע עשה לנגד עינינו, או על הדברים ששמענו מפיו!“

21 When they had further threatened them, they let them go, finding no way to punish them, because of the people; for everyone glorified God for that which was done.

חברי הסנהדרין הוסיפו לגעור בהם ולאיים עליהם, אך לבסוף שחררו אותם, כי לא ידעו כיצד להענישם בלי לעורר מהומה בעם. שכן כל העם הלל את אלוהים על שחולל את הנס הנפלא הזה

22 For the man on whom this miracle of healing was performed was more than forty years old.

וריפא את האדם שהיה פיסח במשך ארבעים שנה.

23 Being let go, they came to their own company, and reported all that the chief cohanim and the elders had said to them.

מיד לאחר שחרורם מיהרו פטרוס ויוחנן אל אחיהם המאמינים וסיפרו להם את דברי הסנהדרין.

24 When they heard it, they lifted up their voice to God with one accord, and said, "Lord, you made the heaven and the earth and the sea, and all that is in them.

כששמעו המאמינים את הדבר, התפללו אל אלוהים בלב אחד:”אדוננו, בורא השמים, הארץ, הים וכל אשר בם –

25 You said through the Ruach ha-Kodesh, through the mouth of our father David your servant: 'Why do the nations rage, and the peoples plot in vain?

עוד לפני זמן רב דיברת באמצעות רוח הקודש, בפי דוד המלך שהוא עבדך ואבינו, ואמרת:’למה רגשו גוים, ולאומים יהגו ריק?

26 The kings of the earth take a stand, and the rulers take council together, against the Lord, and against his Messiah.'

יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה׳ ועל משיחו‘.

27 "For truly, in this city against your holy servant, Yeshua, whom you anointed, both Herod and Pontius Pilate, with the non-Jews and the children of Israel, were gathered together

”דבריך אלה התקיימו בעיר הזאת! שהרי המלך הורדוס ופונטיוס פילטוס כרתו ברית עם העמים השונים ועם בני־ישראל, וכולם יחד קמו נגד עבדך הקדוש ישוע המשיח.

28 to do whatever your hand and your council foreordained to happen.

אולם הם עשו אך ורק את מה שבחוכמתך הרבה החלטת שיעשו.

29 Now, Lord, look at their threats, and grant to your servants to speak your word with all boldness,

ועתה, ה׳, שמע נא את איומיהם, ותן לעבדיך אומץ־לב לבשר את דברך.

30 while you stretch out your hand to heal; and that signs and wonders may be done through the name of your holy Servant Yeshua."

שלח נא את כוחך המרפא, והנח לנו לחולל נסים ונפלאות רבים בשמו של עבדך הקדוש ישוע המשיח.“

31 When they had prayed, the place was shaken where they were gathered together. They were all filled with the Ruach ha-Kodesh, and they spoke the word of God with boldness.

לאחר שסיימו להתפלל הזדעזע הבית שבו ישבו. כולם נמלאו ברוח הקודש ובישרו את דבר ה׳ באומץ ובביטחון.

32 And the full number of those who believed were of one heart and soul. Not one of them claimed that anything of the things which he possessed was his own, but they had all things in common.

כל המאמינים היו מאוחדים בלב אחד ובדעה אחת, ואיש לא התייחס אל אשר בידו כאל רכושו הפרטי; הכול היה משותף לכולם.

33 With great power, the emissaries gave their testimony of the resurrection of the Lord Yeshua. Great grace was on them all.

השליחים דיברו בכוח ובגבורה על תקומתו של האדון ישוע, ואלוהים ברך אותם בכל מעשיהם.

34 For neither was there among them any who lacked, for as many as were owners of lands or houses sold them, and brought the proceeds of the things that were sold,

לא היה ביניהם אף עני אחד, כי בעלי השדות ובעלי הבתים מכרו את נכסיהם ונתנו את הכסף לשליחים, כדי שיחלקו לאחרים לפי הצורך.

35 and put them at the emissaries' feet, and distribution was made to each, according as anyone had need.

36 Joseph, who by the emissaries was surnamed Barnabas (which is translated, Son of Encouragement), a Levite, a native of Cyprus by birth,

היה ביניהם, למשל, אדם בשם יוסף (זה שהשליחים קראו לו”בר־נבא“או”בן־הנחמה“), משבט לוי, יליד קפריסין.

37 having a field, sold it, and brought the money and put it at the emissaries' feet.

גם הוא מכר את השדה שלו, ואת הכסף הביא לשליחים כדי שיחלקו לנזקקים.