2 Corinthians 3
1 Are we beginning again to commend ourselves? We do not need, as do some, letters of commendation to you or from you, do we?
| הנחל עוד לשבח עצמנו האם נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח׃ |
2 You are our letter, written in our hearts, known and read by everyone;
| אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל אדם׃ |
3 being revealed that you are a letter of Messiah, served by us, written not with ink, but with the Spirit of the living God; not in tablets of stone, but in tablets that are hearts of flesh.
| כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם ברוח אלהים חיים ולא על לוחות אבן כי אם על לוחות בשר הלב׃ |
4 Such confidence we have through Messiah toward God;
| וכזה בטחוננו באלהים על ידי המשיח׃ |
5 not that we are sufficient of ourselves, to account anything as from ourselves; but our sufficiency is from God;
| יען אשר לא נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא׃ |
6 who also made us sufficient as servants of a new covenant; not of the letter, but of the Spirit. For the letter kills, but the Spirit gives life.
| אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של האותיות אלא של הרוח כי האות ימית והרוח יחיה׃ |
7 But if the service of death, written engraved on stones, came with glory, so that the children of Israel could not look steadfastly on the face of Moses for the glory of his face; which was passing away:
| ואם שרות המות החרות באותיות על האבן נראה בכבוד עד שלא יכלו בני ישראל להביט אל פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל׃ |
8 won't service of the Spirit be with much more glory?
| כמה יגדל כבוד שרות הרוח׃ |
9 For if the service of condemnation has glory, the service of righteousness exceeds much more in glory.
| כי אם השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות׃ |
10 For truly that which has been made glorious has not been made glorious in this respect, by reason of the glory that surpasses.
| כי אף הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה׃ |
11 For if that which passes away was with glory, much more that which remains is in glory.
| כי אם הדבר העמד להבטל יש לו כבוד הדבר הקים על אחת כמה וכמה׃ |
12 Having therefore such a hope, we use great boldness of speech,
| על כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא׃ |
13 and not as Moses, who put a veil on his face, that the children of Israel would not look steadfastly on the end of that which was passing away.
| ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו פן יביטו בני ישראל אל סוף העמד להבטל׃ |
14 But their minds were hardened, for until this very day at the reading of the old covenant the same veil remains, because in Messiah it passes away.
| אבל נטמטמו דעותיהם כי עד היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם במשיח׃ |
15 But to this day, when Moses is read, a veil lies on their heart.
| אבל עד היום הזה בקראם את משה מונח מסוה על לבם׃ |
16 But whenever one turns to the Lord, the veil is taken away.
| וכשיפנו אל האדון יוסר המסוה׃ |
17 Now the Lord is the Spirit and where the Spirit of the Lord is, there is liberty.
| והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות׃ |
18 But we all, with unveiled face looking as in a mirror the glory of the Lord, are transformed into the same image from glory to glory, even as from the Lord, the Spirit.
| ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את כבוד האדון במראה ונחלף אל עצם דמות ההיא מכבוד אל כבוד כהחלף מאת אדון הרוח׃ |
