2 Corinthians 2
1 For I determined this for myself, that I would not come to you again in sorrow.
| ואני גמרתי בלבי לבלתי שוב עוד אליכם בעצבת׃ |
2 For if I make you sorry, then who will make me glad but he who is made sorry by me?
| כי אם אני אעציבכם מי אפוא ישמחני בלתי אם הנעצב על ידי׃ |
3 And I wrote this very thing, so that, when I came, I would not have sorrow from them of whom I ought to rejoice; having confidence in you all, that my joy would be shared by all of you.
| וזאת כתבתי לכם פן יהיה לי בבואי עצב מאלה אשר היה לי לשמח עליהם ובטח אני בכלכם כי שמחתי היא שמחת כלכם׃ |
4 For out of much affliction and anguish of heart I wrote to you with many tears, not that you should be made sorry, but that you might know the love that I have so abundantly for you.
| כי מרב צרת לבי ומצוקה כתבתי לכם ובדמעות הרבה ולא להעציבכם רק למען תדעו האהבה היתרה אשר אהבתי אתכם׃ |
5 But if any has caused sorrow, he has caused sorrow, not to me, but in part (that I not press too heavily) to you all.
| ואם יש איש אשר העציב לא אתי העציב אלא כלכם פן אפריז על המדה העציב למקצת׃ |
6 Sufficient to such a one is this punishment which was inflicted by the many;
| ודי לאיש כמהו התוכחה ההיא אמת הרבים׃ |
7 so that on the contrary you should rather forgive him and comfort him, lest by any means such a one should be swallowed up with his excessive sorrow.
| ועתה להפך תסלחו ותנחמו כדי שלא יתבלע האיש בגדל העצבון׃ |
8 Therefore I urge you to confirm your love toward him.
| על כן אבקשה מכם לגמל עליו גמולת אהבה׃ |
9 For to this end I also wrote, that I might know the proof of you, whether you are obedient in all things.
| כי לבעבור זאת גם כתבתי למען אדע את תמתכם אם בכל תשמעון׃ |
10 Now I also forgive whomever you forgive anything. For if indeed I have forgiven anything, I have forgiven that one for your sakes in the presence of Messiah,
| ואיש אשר תסלחו לו אסלח לו גם אני כי גם אנכי אם סלחתי דבר סלחתי לו למענכם בפני המשיח׃ |
11 that no advantage may be gained over us by Satan; for we are not ignorant of his schemes.
| פן יונה אתנו השטן כי לא נעלמו מאתנו מזמותיו׃ |
12 Now when I came to Troas for the gospel of Messiah, and when a door was opened to me in the Lord,
| ואני בבאי לטרואס על דבר בשורת המשיח אף כי נפתח לי פתח באדנינו׃ |
13 I had no relief for my spirit, because I did not find Titus, my brother, but taking my leave of them, I went out into Macedonia.
| לא היתה רוחה לרוחי על אשר לא מצאתי שם את טיטוס אחי ואני נפטרתי מהם ויצאתי ללכת אל מקדוניא׃ |
14 Now thanks be to God, who always leads us in triumph in Messiah, and reveals through us the sweet aroma of his knowledge in every place.
| אבל תודות לאלהים הנתן לנו בכל עת נצחון במשיח ומפיץ על ידינו את ריח דעתו בכל מקום׃ |
15 For we are a sweet aroma of Messiah to God, in those who are saved, and in those who perish;
| כי ריח ניחח המשיח אנחנו לאלהים גם בתוך הנושעים וגם בתוך האבדים׃ |
16 to the one a stench from death to death; to the other a sweet aroma from life to life. Who is sufficient for these things?
| לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי זה ראוי לכך׃ |
17 For we are not, like so many, peddling the word of God. But as of sincerity, but as of God, in the sight of God, we speak in Messiah.
| כי אנחנו איננו כמו הרבים העשים סחורה בדבר האלהים כי אם מתוך ישר לבב ומאלהים לפני אלהים נדבר במשיח׃ |
