1 Samuel 20
1 Then David fled from the dwellings at Ramah, and came before Jonathan and said, "What have I done? What is my iniquity? What is my sin before your father, that he seeks my life?"
| ויברח דוד מנוית ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי׃ |
2 He said to him, "Far from it; you shall not die. Look, my father does nothing either great or small, but that he discloses it to me; and why should my father hide this thing from me? It is not so."
| ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין זאת׃ |
3 And David answered and said, "Your father knows well that I have found favor in your eyes; and he says, 'Do not let Jonathan know this, lest he be grieved:' but truly as the LORD lives, and as your soul lives, there is but a step between me and death."
| וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך ויאמר אל ידע זאת יהונתן פן יעצב ואולם חי יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות׃ |
4 Then Jonathan said to David, "Whatever your soul desires, I will do for you."
| ויאמר יהונתן אל דוד מה תאמר נפשך ואעשה לך׃ |
5 So David said to Jonathan, "Look, tomorrow is the new moon, and I should not fail to sit with the king to eat. Instead, let me go so that I may hide myself in the field until evening.
| ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית׃ |
6 If your father missed me at all, then say, 'David urgently requested of me that he might run to Bethlehem his city, for it is the yearly sacrifice there for all the family.'
| אם פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו כי זבח הימים שם לכל המשפחה׃ |
7 If he says, 'It is well;' your servant shall have peace: but if he be angry, then know that evil is determined by him.
| אם כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו׃ |
8 Therefore deal kindly with your servant; for you have brought your servant into a covenant of the LORD with you: but if there is iniquity in me, kill me yourself; for why should you bring me to your father?"
| ועשית חסד על עבדך כי בברית יהוה הבאת את עבדך עמך ואם יש בי עון המיתני אתה ועד אביך למה זה תביאני׃ |
9 Jonathan said, "Far be it from you; for if I should at all know that evil were determined by my father to come on you, then wouldn't I tell you that?"
| ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם ידע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך׃ |
10 Then David said to Jonathan, "Who will tell me if your father answers you harshly?"
| ויאמר דוד אל יהונתן מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה׃ |
11 Jonathan said to David, "Come, and let us go out into the field." They both went out into the field.
| ויאמר יהונתן אל דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה׃ |
12 Jonathan said to David, "The LORD, the God of Israel, is witness. When I have studied my father, about this time tomorrow, or the third day, look, if there is good toward David, shall I not then send to you, and disclose it to you?
| ויאמר יהונתן אל דוד יהוה אלהי ישראל כי אחקר את אבי כעת מחר השלשית והנה טוב אל דוד ולא אז אשלח אליך וגליתי את אזנך׃ |
13 But should it please my father to do you harm, God do so to Jonathan and more also if I do not let you know and send you away, that you may go in safety. And may the LORD be with you, as he has been with my father.
| כה יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי ייטב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם אבי׃ |
14 And if I am still alive, deal loyally with me. But if I die,
| ולא אם עודני חי ולא תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות׃ |
15 do not cut off your loyalty from my house forever. And when the LORD cuts off the enemies of David, each one from the face of the earth,
| ולא תכרת את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרת יהוה את איבי דוד איש מעל פני האדמה׃ |
16 if the name of Jonathan be cut off from the house of David, then may the LORD require it at the hand of the enemies of David."
| ויכרת יהונתן עם בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד׃ |
17 And Jonathan swore to David again, because he loved him, for he loved him as he loved his own soul.
| ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אתו כי אהבת נפשו אהבו׃ |
18 Then Jonathan said, "Tomorrow is the new moon: and you will be missed, because your seat will be empty.
| ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך׃ |
19 On the third day you should go down quickly, and come to the place where you hid yourself when this started, and stay by that mound.
| ושלשת תרד מאד ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל׃ |
20 And as for me, on the third day I will shoot arrows to its side, aiming it toward a target.
| ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה׃ |
21 Look, I will send the boy, saying, 'Go, find the arrows.' If I tell the boy, 'Look, the arrow is on this side of you. Take it;' then come; for there is peace to you and no hurt, as the LORD lives.
| והנה אשלח את הנער לך מצא את החצים אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר חי יהוה׃ |
22 But if I say this to the boy, 'Look, the arrow is beyond you;' then go your way; for the LORD has sent you away.
| ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה׃ |
23 Concerning the matter which you and I have spoken of, look, the LORD is a witness between you and me forever."
| והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד עולם׃ |
24 So David hid himself in the field. And when the new moon had come, the king sat at the table to eat.
| ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על הלחם לאכול׃ |
25 The king sat on his seat, as at other times, even on the seat by the wall; and Jonathan sat opposite, and Abner sat by Saul's side: but David's place was empty.
| וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד׃ |
26 Nevertheless Saul did not say anything that day: for he thought, "Something has happened to him. He is not clean. Surely he is not clean."
| ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור׃ |
27 It happened on the next day after the new moon, the second day, that David's place was empty. Saul said to Jonathan his son, "Why hasn't the son of Jesse come to the table, either yesterday or today?"
| ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם׃ |
28 Jonathan answered Saul, and said, "David earnestly asked leave of me to go to Bethlehem.
| ויען יהונתן את שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם׃ |
29 He said, 'Please let me go, for our family has a sacrifice in the city. And as for me, my brothers have ordered me to be there. Now, if I have found favor in your eyes, please let me go away and see my brothers.' Therefore he has not come to the king's table."
| ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה לי אחי ועתה אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי על כן לא בא אל שלחן המלך׃ |
30 Then Saul's anger flared up at Jonathan, and he said to him, "You son of a rebellious slave girl, don't I know that you are the companion of the son of Jesse, to your own disgrace, and to the disgrace of your mother's nakedness?
| ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך׃ |
31 For as long as the son of Jesse lives on the earth, your kingdom will not be established. Therefore now send and bring him to me, for he shall surely die."
| כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן מות הוא׃ |
32 But Jonathan answered Saul, "Why should he be put to death? What has he done?"
| ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה׃ |
33 Then Saul raised his spear at him to strike him, and Jonathan realized that this evil from his father to kill David was determined.
| ויטל שאול את החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד׃ |
34 So Jonathan sprang up from the table in fierce anger, and ate no food the second day of the month; for he was grieved for David, because his father had dishonored him.
| ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו׃ |
35 It happened in the morning, that Jonathan went out into the field at the time appointed with David, and a little boy with him.
| ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו׃ |
36 He said to the boy, "Run, find now the arrows which I shoot." And as the boy ran, he shot an arrow, causing it to pass beyond, toward the city.
| ויאמר לנערו רץ מצא נא את החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא ירה החצי להעברו׃ |
37 When the boy had come to the place of the arrow which Jonathan had shot, Jonathan called after the youth, and said, "Isn't the arrow beyond you?"
| ויבא הנער עד מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה׃ |
38 Jonathan cried after the boy, "Go fast. Hurry. Do not delay." Jonathan's boy gathered up the arrows, and came to his master.
| ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל תעמד וילקט נער יהונתן את החצי ויבא אל אדניו׃ |
39 But the boy did not know anything. Only Jonathan and David knew the matter.
| והנער לא ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר׃ |
40 Jonathan gave his weapons to his boy, and said to him, "Go, carry them to the city."
| ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשר לו ויאמר לו לך הביא העיר׃ |
41 As soon as the boy was gone, David arose from beside the mound, and fell on his face to the ground, and bowed himself three times. They kissed one another, and wept one with another, and David wept the most.
| הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל׃ |
42 Then Jonathan said, "Go in peace, because we have both sworn in the name of the LORD, saying, 'The LORD shall be between me and you, and between my descendants and your descendants, forever.'" He arose and departed; and Jonathan went into the city.
| ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם ויקם וילך ויהונתן בא העיר׃ |
