< Luke 20 >

1 It happened on one of those days, as he was teaching the people in the temple and preaching the Good News, that the chief priests and scribes came to him with the elders.
באחד מאותם ימים, כשלימד ישוע את העם בבית־המקדש וסיפר לו את בשורת ה׳, ניגשו אליו הכוהנים, הסופרים והזקנים ושאלו:
2 They asked him, "Tell us: by what authority do you do these things? Or who is giving you this authority?"
”באיזו רשות אתה עושה את כל הדברים האלה?“
3 He answered them, "I also will ask you one question. Tell me:
”אענה לשאלתכם בתנאי שתענו לשאלתי“, השיב להם ישוע.
4 the baptism of John, was it from heaven, or from man?"
”האם יוחנן המטביל נשלח על־ידי אלוהים או על־ידי בני־אדם?“
5 They reasoned with themselves, saying, "If we say, 'From heaven,' he will say, 'Why did you not believe him?'
הם התייעצו ביניהם:”אם נגיד שאלוהים שלח את יוחנן, ישוע ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו.
6 But if we say, 'From man,' all the people will stone us, for they are persuaded that John was a prophet."
אבל אם נגיד שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם מאמינים שיוחנן היה נביא מאת אלוהים.“
7 They answered that they did not know where it was from.
לבסוף השיבו שאינם יודעים את התשובה.
8 Jesus said to them, "Neither will I tell you by what authority I do these things."
”אם כן, גם אני לא אשיב לשאלתכם“, אמר ישוע.
9 He began to tell the people this parable. "A man planted a vineyard, and rented it out to some farmers, and went on a journey for a long time.
ישוע פנה אל העם וסיפר להם את המשל הבא:”איש אחד נטע כרם ענבים, השכיר אותו לכורמים זרים ונסע לארץ רחוקה לכמה שנים.
10 At the proper season, he sent a servant to the farmers to collect his share of the fruit of the vineyard. But the farmers beat him, and sent him away empty.
בהגיע מועד הבציר שלח בעל הכרם אחד מאנשיו לאסוף את חלקו ביבול הענבים. אבל הכורמים הכו את השליח ושלחו אותו חזרה לאדוניו בידיים ריקות.
11 He sent yet another servant, and they also beat him, and treated him shamefully, and sent him away empty.
בעל הכרם שלח שליח אחר, אולם גורלו היה כגורל קודמו; הכורמים הכו אותו, קיללו אותו ושלחוהו בידיים ריקות.
12 He sent yet a third, and they also wounded him, and threw him out.
בעל הכרם שלח אדם שלישי, אבל גם אותו הם פצעו וגירשו משם.
13 The lord of the vineyard said, 'What am I to do? I will send my beloved son. It may be that they will respect him.'
”’מה אעשה?‘שאל את עצמו בעל הכרם.’אולי אם אשלח את בני האהוב הם יפחדו מפניו ויכבדו אותו‘.
14 "But when the farmers saw him, they reasoned among themselves, saying, 'This is the heir. Let us kill him, that the inheritance may be ours.'
אולם כשראו הכורמים את הבן אמרו:’יש לנו כאן הזדמנות: הבן הזה יירש את הכרם לאחר מות אביו, אולם אם נהרוג אותו נזכה אנחנו בכרם!‘
15 They threw him out of the vineyard, and killed him. What therefore will the lord of the vineyard do to them?
והכורמים גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.”מה לדעתכם יעשה בעל הכרם?
16 He will come and destroy these farmers, and will give the vineyard to others." When they heard it, they said, "May it never be."
אני אומר לכם, הוא יבוא בעצמו, יהרוג את הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים.“”חס וחלילה שיעשו כך האנשים!“קראו השומעים.
17 But he looked at them, and said, "Then what is this that is written, 'The stone which the builders rejected, the same was made the chief cornerstone?'
ישוע נעץ בהם את מבטו ואמר:”מה לדעתכם כוונת הפסוק בתהלים:’אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה‘?“
18 Everyone who falls on that stone will be broken to pieces; but on whomever it falls, it will crush him."
ישוע הוסיף:”מי שייפול על האבן הזאת יתנפץ לרסיסים, ומי שתיפול עליו האבן ישחק לאבק.“
19 The chief priests and the scribes sought to lay hands on him that very hour, but they feared the people—for they knew he had spoken this parable against them.
הסופרים וראשי הכוהנים הבינו שהם הכורמים הרשעים במשל ורצו לאסור את ישוע, אבל הם פחדו שמא העם יחולל מהומות.
20 They watched him, and sent out spies, who pretended to be righteous, that they might trap him in something he said, so as to deliver him up to the power and authority of the governor.
הסופרים וראשי הכוהנים ציפו להזדמנות מתאימה לאסור את ישוע ולמסור אותו לידי השלטונות. יום אחד שלחו אליו מרגלים בדמות אנשים תמימים, כדי שינסו להכשילו בלשונו.
21 They asked him, "Teacher, we know that you say and teach what is right, and are not partial to anyone, but truly teach the way of God.
”רבי, “פתחו מרגלים אלה,”אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר־אלוהים.
22 Is it lawful for us to pay taxes to Caesar, or not?"
אמור לנו, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?“
23 But he perceived their craftiness, and said to them,
ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה:
24 "Show me a denarius. Whose image and inscription are on it?" They answered, "Caesar's."
”תנו לי מטבע ואומר לכם. של מי הדמות החקוקה כאן? ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?“”של הקיסר“, השיבו.
25 He said to them, "Then give to Caesar the things that are Caesar's, and to God the things that are God's."
”אם כן, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!“
26 They weren't able to trap him in his words before the people. And amazed at his answer, they fell silent.
ניסיונם להכשילו בלשונו לא הצליח. הם התפעלו כל־כך מתשובותיו עד שלא היו מילים בפיהם.
27 Some of the Sadducees came to him, those who deny that there is a resurrection.
חבורה של צדוקים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) באה אל ישוע ושאלה:
28 They asked him, "Teacher, Moses wrote to us that if a man's brother dies having a wife, and he is childless, his brother should take the wife, and raise up children for his brother.
”רבי, משה רבנו לימד אותנו בתורה שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת.
29 There were therefore seven brothers. The first took a wife, and died childless.
במשפחה אחת היו שבעה אחים. האח הבכור התחתן וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן.
30 The second and
האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן.
31 the third took her, and likewise the seven all left no children, and died.
כך היה גם עם האח השלישי. בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם ילדים.
32 Afterward the woman also died.
לבסוף מתה גם האישה.
33 Therefore in the resurrection whose wife of them will she be? For the seven had her as a wife."
”רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו אתה!“
34 Jesus said to them, "The people of this age marry and are given to someone to marry. (aiōn g165)
”נשואין הם רק בשביל האנשים בעולם הזה“, השיב להם ישוע. (aiōn g165)
35 But those who are regarded as worthy of a place in that age and the resurrection from the dead neither marry nor are given to someone to marry. (aiōn g165)
”אלה שיזכו לקום מן המתים ולחיות לנצח בעולם הבא, לא יינשאו. (aiōn g165)
36 For they cannot die any more, for they are like the angels, and are children of God, being children of the resurrection.
בעולם הבא הם יהיו כמלאכים ושוב לא יכולים למות. הם גם בני־אלוהים, משום שקמו לתחייה.
37 But that the dead are raised, even Moses showed at the bush, when he called the Lord 'The God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob.'
בנוגע לשאלתכם אם יקומו המתים לתחייה, משה רבנו אשרר בתורה את דבר תחיית המתים. כשתיאר משה כיצד נגלה אליו ה׳ בסנה הבוער, הוא קרא לה׳:’אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב‘.
38 Now he is not the God of the dead, but of the living, for all are alive to him."
זה כדי לומר שה׳ הוא אלוהי החיים ולא של המתים, כי בעיני אלוהים האנשים האלה חיים.“
39 Some of the scribes answered, "Teacher, you speak well."
”יפה ענית, רבי“, שיבחו אותו סופרים אחדים,
40 They did not dare to ask him any more questions.
ואיש לא העז לשאול אותו שאלות נוספות.
41 He said to them, "Why do they say that the Christ is David's son?
שאל אותם ישוע שאלה:”מדוע טוענים האנשים שהמשיח הוא בן־דוד?
42 David himself says in the scroll of Psalms, 'The Lord said to my Lord, "Sit at my right hand,
הלא דוד עצמו אומר בתהלים:’נאם ה׳ לאדני, שב לימיני
43 until I make your enemies the footstool of your feet."'
עד אשית אויביך הדם לרגליך‘.
44 "David therefore calls him Lord, so how is he his son?"
כיצד יכול המשיח להיות בנו של דוד וגם אדוניו?“
45 In the hearing of all the people, he said to his disciples,
בעוד כל העם מקשיב לו פנה ישוע אל תלמידיו ואמר:
46 "Beware of the scribes, who like to walk in long robes, and love greetings in the marketplaces, the best seats in the synagogues, and the best places at feasts;
”היזהרו מהסופרים שאוהבים ללבוש גלימות ולהיראות לפני האנשים בשווקים, כדי שכולם ייתנו להם כבוד. הם אוהבים לשבת במושבות הנכבדים בבית־הכנסת ובסעודות וחגיגות.
47 who devour widows' houses, and for a pretense make long prayers: these will receive greater condemnation."
הם מעמידים פני צדיקים תמימים, ומתפללים בציבור תפילות ארוכות כדי לעשות רושם, אבל באותה עת הם מרמים את האלמנות ומגרשים אותן מבתיהן. משום כך אלוהים ישפוט אותם בחומרה רבה מאוד.“

< Luke 20 >