John 11
1 Now a certain man was sick, Lazarus from Bethany, of the village of Mary and her sister, Martha.
| איש בשם אלעזר, שגר בבית־עניה עם מרים ואחותה מרתא, חלה. אחותו מרים היא זו שמשחה את ישוע במרקחת יקרה וניגבה את רגליו בשערותיה. |
2 It was that Mary who had anointed the Lord with ointment, and wiped his feet with her hair, whose brother, Lazarus, was sick.
3 The sisters therefore sent to him, saying, "Lord, look, the one you love is sick."
| מרתא ומרים שלחו הודעה לישוע:”אדוני, ידידך הטוב חולה מאוד.“ |
4 But when Jesus heard it, he said, "This sickness is not to death, but for the glory of God, that God's Son may be glorified by it."
| כששמע ישוע את הדבר אמר:”מחלה זאת לא תיגמר במוות, כי אם להביא כבוד לאלוהים. כי בן האלוהים יפואר באמצעות המחלה הזאת.“ |
5 Now Jesus loved Martha, and her sister, and Lazarus.
| ישוע אהב מאוד את מרתא, מרים ואלעזר. |
6 When therefore he heard that he was sick, he stayed two days in the place where he was.
| כאשר ישוע שמע שאלעזר חלה, התעכב יומיים |
7 Then after this he said to the disciples, "Let us go into Judea again."
| ורק לאחר מכן אמר לתלמידיו:”הבה נחזור ליהודה.“ |
8 The disciples told him, "Rabbi, the Jewish leaders were just trying to stone you, and are you going there again?"
| ”אולם, רבי, “קראו התלמידים במחאה,”לפני ימים ספורים בלבד ניסו מנהיגי היהודים להרוג אותך, ועכשיו אתה חוזר לאותו מקום?“ |
9 Jesus answered, "Are there not twelve hours of daylight? If anyone walks in the day, he does not stumble, because he sees the light of this world.
| ”בכל יום יש שתים־עשרה שעות אור, ובמשך השעות האלה יכול כל אחד ללכת בלי ליפול או להיכשל. |
10 But if anyone walks in the night, he stumbles, because the light is not in him."
| מי שהולך בלילה ייכשל וימעד בגלל החשכה.“ |
11 He said these things, and after that, he said to them, "Our friend, Lazarus, has fallen asleep, but I am going so that I may awake him out of sleep."
| ישוע המשיך:”חברנו אלעזר ישן, אך אני הולך להעיר אותו.“ |
12 Then the disciples said to him, "Lord, if he has fallen asleep, he will recover."
| ישוע התכוון לכך שאלעזר מת, אולם תלמידיו חשבו שאמר כי אלעזר ישן במנוחה, ולכן אמרו:”אם אלעזר ישן שינה טובה הוא ודאי יבריא!“ |
13 Now Jesus had spoken of his death, but they thought that he spoke of taking rest in sleep.
14 So Jesus said to them plainly then, "Lazarus is dead.
| ”אלעזר מת“, אמר להם ישוע בפירוש. |
15 I am glad for your sakes that I was not there, so that you may believe. Nevertheless, let us go to him."
| ”אני שמח למענכם שלא הייתי שם, כדי שתלמדו להאמין. הבה נלך אליו.“ |
16 Thomas therefore, who is called Didymus, said to his fellow disciples, "Let us go also, that we may die with him."
| תומא (הנקרא בשם חיבה”התאום“) אמר לחבריו התלמידים:”בואו נלך גם אנחנו כדי שנמות איתו.“ |
17 So when Jesus came, he found that he had been in the tomb four days already.
| בהגיעם לבית־עניה נאמר להם שאלעזר מת ושהוא קבור כבר ארבעה ימים. |
18 Now Bethany was near Jerusalem, about two miles away.
| בית־עניה מרוחקת מירושלים רק כשלושה קילומטר, |
19 Many of the Jewish people had come to Martha and Mary, to console them concerning their brother.
| ויהודים רבים באו מירושלים לנחם את מרתא ומרים באבלן. |
20 Then when Martha heard that Jesus was coming, she went and met him, but Mary stayed in the house.
| כאשר שמעה מרתא שישוע היה בדרכו אליהן, הלכה לפגוש אותו, ואילו מרים נשארה בבית. |
21 Therefore Martha said to Jesus, "Lord, if you would have been here, my brother would not have died.
| ”אדוני, “אמרה מרתא לישוע,”אילו היית כאן, אחי לא היה מת. |
22 Even now I know that whatever you ask of God, God will give you."
| אך עדיין לא מאוחר מדי, כי אני יודעת שכל מה שתבקש מאלוהים הוא ייתן לך.“ |
23 Jesus said to her, "Your brother will rise again."
| ”אחיך יקום לחיים“, הבטיח ישוע. |
24 Martha said to him, "I know that he will rise again in the resurrection at the last day."
| ”כן, “אמרה מרתא,”עם כל האחרים בתחיית המתים ביום האחרון.“ |
25 Jesus said to her, "I am the resurrection and the life. He who believes in me will still live, even if he dies.
| אולם ישוע אמר לה:”אני הוא התחייה והחיים. כל המאמין בי יחיה אפילו אם ימות. |
| כל המאמין בי יחיה לנצח ולא ימות לעולם! האם את מאמינה לי?“ (aiōn g165) |
27 She said to him, "Yes, Lord. I have come to believe that you are the Christ, the Son of God, he who comes into the world."
| ”כן, אדוני, “השיבה,”אני מאמינה שאתה המשיח בן־האלוהים אשר לו חיכינו זמן רב.“ |
28 And when she had said this, she went away, and called Mary, her sister, secretly, saying, "The Teacher is here, and is calling you."
| כשסיימה מרתא לדבר עזבה את ישוע וחזרה למרים. מרתא קראה למרים בסתר ואמרה:”המורה נמצא כאן; הוא רוצה לדבר איתך.“ |
29 When she heard this, she arose quickly, and went to him.
| מרים יצאה אליו מיד. |
30 Now Jesus had not yet come into the village, but was still in the place where Martha met him.
| ישוע נשאר עדיין מחוץ לכפר, במקום שבו פגשה אותו מרתא. |
31 Then the Judeans who were with her in the house, and were consoling her, when they saw Mary, that she rose up quickly and went out, followed her, supposing that she was going to the tomb to weep there.
| היהודים שבאו לנחם את האבלות ראו את מרים עוזבת את הבית בחיפזון. הם חשבו שהיא הולכת לבכות על קבר אחיה, ולכן הלכו בעקבותיה. |
32 Therefore when Mary came to where Jesus was, and saw him, she fell down at his feet, saying to him, "Lord, if you would have been here, my brother would not have died."
| כאשר הגיעה מרים למקום הימצאו של ישוע, נפלה לרגליו וקראה בבכי:”אדוני, אילו היית כאן, אחי לא היה מת.“ |
33 When Jesus therefore saw her weeping, and the Judeans weeping who came with her, he was deeply moved in spirit and was troubled,
| בכייה ובכי האבלים נגע ללבו של ישוע, וגם הוא התרגש ונאנח. |
34 and said, "Where have you put him?" They told him, "Lord, come and see."
| ”היכן קברתם אותו?“שאל.”בוא וראה“, ענו האנשים. |
35 Jesus wept.
| ישוע בכה. |
36 The Judeans therefore said, "See how he loved him."
| ”הם היו חברים טובים מאוד“, אמרו היהודים זה לזה.”ראו עד כמה אהב אותו!“ |
37 But some of them said, "Could not this man, who opened the eyes of him who was blind, have also kept this man from dying?"
| היו שאמרו:”אם הוא ריפא את העיוור, האם לא היה יכול גם למנוע את מותו של אלעזר?“ |
38 So Jesus, deeply moved again, came to the tomb. Now it was a cave, and a stone lay against it.
| ישוע שוב התרגש והלך אל קברו של אלעזר. הוא נקבר במערה שאבן גדולה חסמה את פיתחה. |
39 Jesus said, "Take away the stone." Martha, the sister of the dead man, said to him, "Lord, by this time there is a stench, for he has been dead four days."
| ”הזיזו את האבן“, ביקש ישוע. אולם מרתא, אחות המת, אמרה:”אבל אדוני, הגופה ודאי מצחינה; הרי הוא קבור כבר ארבעה ימים!“ |
40 Jesus said to her, "Did I not tell you that if you believed, you would see God's glory?"
| ”האם לא אמרתי לך שאם תאמיני תראי את גבורת האלוהים?“שאל ישוע. |
41 So they took away the stone. And Jesus lifted up his eyes, and said, "Father, I thank you that you listened to me.
| האנשים הזיזו את האבן, וישוע נשא עיניו אל השמים וקרא:”אבי, תודה לך על שאתה שומע אותי. |
42 I know that you always listen to me, but because of the crowd that stands around I said this, that they may believe that you sent me."
| אני יודע שאתה שומע אותי תמיד, אולם אמרתי זאת כדי שכל הנוכחים כאן יאמינו שאתה שלחת אותי.“ |
43 When he had said this, he shouted with a loud voice, "Lazarus, come out."
| לאחר מכן הוא קרא בקול רם מאוד:”אלעזר, צא החוצה!“ |
44 The man who had died came out, bound hand and foot with wrappings, and his face was wrapped around with a cloth. Jesus said to them, "Free him, and let him go."
| ואלעזר יצא החוצה עטוף עדיין בתכריכים.”הסירו מעליו את התכריכים ותנו לו ללכת“, אמר ישוע. |
45 Therefore many of the Judeans, who came to Mary and had seen the things which he did, believed in him.
| יהודים רבים מבין מנחמי מרים אשר חזו בנס האמינו בישוע. |
46 But some of them went away to the Pharisees, and told them the things which Jesus had done.
| אולם היו שהלכו לפרושים וסיפרו להם את הדבר. |
47 The chief priests therefore and the Pharisees gathered a council, and said, "What are we doing? For this man does many signs.
| הפרושים וראשי הכוהנים כינסו אסיפה כדי לדון במצב.”איפה הוא ואיפה אנחנו?“שאלו זה את זה במבוכה.”האיש הזה באמת מחולל ניסים! |
48 If we leave him alone like this, everyone will believe in him, and the Romans will come and take away both our place and our nation."
| אם לא נאסור אותו יאמין בו כל העם וילך אחריו, וזה יהיה סופנו, כי אז יבואו הרומאים ויסירו את בית המקדש ואת עמנו!“ |
49 But a certain one of them, Caiaphas, being high priest that year, said to them, "You know nothing at all,
| קייפא, הכהן הגדול באותה שנה, אמר להם:”אינכם מבינים דבר! |
50 nor do you consider that it is advantageous for you that one man should die for the people, and that the whole nation not perish."
| האינכם מבינים כי מוטב שאדם אחד ימות בעד כל העם, מאשר שכל העם ימות בעד אדם אחד? למה לסכן את העם?“ |
51 Now he did not say this of himself, but being high priest that year, he prophesied that Jesus would die for the nation,
| קייפא לא אמר דברים אלה ביוזמתו, אלא בהשראת אלוהים, כי בהיותו הכהן הגדול של אותה שנה ניבא שישוע ימות בעד העם. |
52 and not for the nation only, but that he might also gather together into one the children of God who are scattered abroad.
| ולא רק בעד העם, אלא גם כדי לקבץ ולאחד את כל בני־האלוהים באשר הם. |
53 So from that day on they plotted to kill him.
| מאותו יום ואילך תכננו מנהיגי היהודים להרוג את ישוע, |
54 Jesus therefore walked no more openly among the Judeans, but departed from there into the country near the wilderness, to a city called Ephraim; and stayed there with his disciples.
| ולכן הוא הפסיק להתהלך בגלוי באזור יהודה. הוא עזב את ירושלים והחליט ללכת לעיר אפרים שבגבול המדבר, שם נשאר עם תלמידיו. |
55 Now the Jewish Passover was near, and many went up from the country to Jerusalem before the Passover, to purify themselves.
| בהתקרב חג הפסח עלו לירושלים יהודים רבים מכל קצות הארץ, כדי להשתתף בטקס הטהרה שקדם לחג. |
56 Then they sought for Jesus and spoke one with another, as they stood in the temple, "What do you think—that he is not coming to the feast at all?"
| הם רצו לראות את ישוע, ובעמדם בבית־המקדש שאלו איש את רעהו:”מה דעתכם, האם יבוא לחג הפסח או לא?“ |
57 Now the chief priests and the Pharisees had given orders that if anyone knew where he was, he should report it, that they might arrest him.
| בינתיים הודיעו ראשי הכוהנים והפרושים בציבור, שכל הרואה את ישוע חייב לדווח להם על כך מיד, כדי שיוכלו לאסרו. |
