< Lamentations 5 >

1 Remember, LORD, what has come on us. Look, and see our disgrace.
זכר יהוה מה היה לנו הביט (הביטה) וראה את חרפתנו
2 Our inheritance is turned over to strangers, our houses to foreigners.
נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים
3 We are orphans and fatherless. Our mothers are like widows.
יתומים היינו אין (ואין) אב אמתינו כאלמנות
4 We have to pay for a drink of water; our wood is sold to us.
מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו
5 Our pursuers are on our necks; we are weary, and have no rest.
על צוארנו נרדפנו יגענו לא (ולא) הונח לנו
6 We have submitted to the Egyptians and to the Assyrians, to get enough bread.
מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם
7 Our fathers sinned, and are no more; but we have borne their iniquities.
אבתינו חטאו אינם (ואינם) אנחנו (ואנחנו) עונתיהם סבלנו
8 Servants rule over us: There is none to deliver us out of their hand.
עבדים משלו בנו פרק אין מידם
9 We get our bread at the peril of our lives, because of the sword in the wilderness.
בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר
10 Our skin is hot like an oven, because of the burning heat of famine.
עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב
11 They raped the women in Zion, the virgins in the cities of Judah.
נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה
12 Princes were hung by their hands; elders were shown no respect.
שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו
13 The young men grind at the mill; the boys stagger under loads of wood.
בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו
14 The elders have gone from the gate, the young men from their music.
זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם
15 The joy of our heart has ceased; our dancing is turned into mourning.
שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו
16 The crown is fallen from our head; woe to us, for we have sinned.
נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו
17 For this our heart is faint; for these things our eyes grow dim.
על זה היה דוה לבנו--על אלה חשכו עינינו
18 For the mountain of Zion, which is desolate; the foxes walk on it.
על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו
19 But you, LORD, abide forever; your throne is from generation to generation.
אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדור ודור
20 Why do you keep on forgetting us? Why do you forsake us so long?
למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים
21 Restore us to you, LORD, and we shall be restored; renew our days as in former times,
השיבנו יהוה אליך ונשוב (ונשובה) חדש ימינו כקדם
22 unless you have completely rejected us and are angry with us beyond measure.
כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד

< Lamentations 5 >