Romans 8

1 There is, then, now no condemnation to those in Christ Jesus, who walk not according to the flesh, but according to the Spirit;

המשתייכים לישוע המשיח לא יורשעו בדין!

2 for the law of the Spirit of life in Christ Jesus set me free from the law of sin and of death;

כי כוח רוח־החיים, אשר בישוע המשיח, שיחרר אותנו מהגלגל החוזר של חטא ומוות הבא בעקבות החטא.

3 for what the Law was not able to do, in that it was weak through the flesh, God, His own Son having sent in the likeness of sinful flesh, and for sin, condemned sin in the flesh,

התורה מעולם לא יכלה להצדיק ולהושיע איש, בגלל האופי החלש של המין האנושי. משום כך שלח אלוהים את בנו בדמות אדם בעל גוף אנושי כשלנו – מלבד החטא שבנו – ושלל מהחטא את השליטה על המאמינים במשיח, וזאת בזכות קורבנו.

4 that the righteousness of the Law may be fulfilled in us, who do not walk according to the flesh, but according to the Spirit.

על כן אנו יכולים עתה לקיים את דרישות התורה – בתנאי שנחיה על־פי הדרכת רוח הקודש, ולא על־פי הדרכת הטבע הישן והחוטא שלנו.

5 For those who are according to the flesh, mind the things of the flesh; and those according to the Spirit, the things of the Spirit;

אדם הנשלט על־ידי הטבע החוטא שלו חי למען עצמו ולמען סיפוק תאוותיו, בעוד שאדם הנשלט על־ידי רוח הקודש חי למען אלוהים, ועושה את הטוב בעיני אלוהים.

6 for the mind of the flesh [is] death, and the mind of the Spirit—life and peace;

הליכה בדרך רוח הקודש מביאה חיים ושלום, בעוד שכניעה לטבע החוטא שלנו מביאה מוות,

7 because the mind of the flesh [is] enmity to God, for to the Law of God it does not subject itself,

שהרי הטבע החוטא שלנו שונא את אלוהים. טבע זה שלנו מעולם לא ציית לאלוהים, וגם לא יציית לו בעתיד.

8 for neither is it able; and those who are in the flesh are not able to please God.

כל הנשלטים על־ידי אופיים החוטא אינם יכולים למצוא־חן בעיני אלוהים.

9 And you are not in the flesh, but in the Spirit, if indeed the Spirit of God dwells in you; and if anyone does not have the Spirit of Christ—this one is not His;

אולם אתם אינכם נשלטים על־ידי הטבע החוטא שלכם, אלא על ידי רוח הקודש, אם אכן הוא שוכן בקרבכם, כי מי שרוח הקודש אינו שוכן בו איננו שייך למשיח.

10 and if Christ [is] in you, the body, indeed, [is] dead because of sin, and the Spirit [is] life because of righteousness,

אך אם המשיח בקרבכם, אמנם גופכם מת בגלל החטא, אך הרוח הוא חיים לכם כי הוצדקתם.

11 and if the Spirit of Him who raised up Jesus out of the dead dwells in you, He who raised up the Christ out of the dead will also quicken your dying bodies, through His Spirit dwelling in you.

ואם שוכן בכם רוחו של האלוהים אשר הקים את ישוע מן המתים, אלוהים יקים לתחייה גם את גופכם בן־התמותה, על־ידי רוח הקודש השוכן בכם.

12 So, then, brothers, we are debtors, not to the flesh, to live according to the flesh;

לפיכך, אחים יקרים, איננו חייבים דבר לטבע החוטא שלנו ולדרישותיו.

13 for if according to the flesh you live, you are about to die; and if, by the Spirit, the deeds of the body you put to death, you will live;

שכן אם ניכנע לו ונמשיך במעשינו הרעים – נמות. אבל אם בעזרת רוח הקודש נחסל ונמית את פעולות הטבע החוטא שלנו – נחיה.

14 for as many as are led by the Spirit of God, these are the sons of God;

כי כל מי שמודרך על־ידי רוח הקודש של אלוהים הם בנים לאלוהים.

15 for you did not receive a spirit of bondage again for fear, but you received [the] Spirit of adoption in which we cry, “Abba! Father!”

אלוהים לא העניק לנו רוח אשר ישוב לשעבד אותנו לפחד, כי אם רוח המאמץ אותנו לו לבנים, והמאפשר לנו לקרוא לאלוהים: אבא, אבינו.

16 [This] One—the Spirit—testifies with our spirit, that we are children of God;

רוח הקודש שהעניק לנו אלוהים מעיד בלבנו ומאשר שאנו באמת בני־אלוהים.

17 and if children, also heirs, heirs, indeed, of God, and heirs together of Christ—if, indeed, we suffer together, that we may also be glorified together.

ואם אנחנו בני־אלוהים, הרי שאנו גם יורשיו, כלומר, אנחנו יורשים יחד עם המשיח את נחלתו של אלוהים. ברם על־מנת לקחת חלק בכבודו עלינו לסבול למענו.

18 For I reckon that the sufferings of the present time [are] not worthy [to be compared] with the glory about to be revealed in us;

אך אין להשוות כלל את סבלנו עתה לעומת הכבוד שייתן לנו אלוהים בבוא הזמן.

19 for the earnest looking out of the creation expects the revelation of the sons of God;

שהרי כל הבריאה מצפה בכיסופים להתגלות הבנים לאלוהים.

20 for to vanity was the creation made subject—not of its will, but because of Him who subjected [it]—in hope,

כי באותו יום תשוחרר הבריאה מהשעבוד לכיליון ולמוות – שלהם נכנעה לא מרצונה, אלא מרצון אלוהים – על־מנת שתוכל לקחת חלק בחירות הנפלאה של בני האלוהים.

21 that also the creation itself will be set free from the servitude of the corruption to the liberty of the glory of the children of God;

22 for we have known that all the creation groans together, and travails in pain together until now.

אנחנו יודעים שכל הבריאה נאנחת וגונחת מכאב, כאילו בצירי לידה.

23 And not only [so], but also we ourselves, having the first-fruit of the Spirit, we also ourselves groan in ourselves, expecting adoption—the redemption of our body;

לא רק הבריאה נאנחת, אלא גם אנחנו, המאמינים, אשר טעמנו מהאושר הנצחי שהכין אלוהים לאוהביו. כן, אנו נאנחים בציפייה לשחרור מכאב וסבל. אנו גם מצפים ליום שבו יתממש אימוצנו כבנים, ואלוהים יעניק לנו גוף חדש.

24 for in hope we were saved, and hope beheld is not hope; for what anyone beholds, why does he also hope for [it]?

בתקווה הזאת נושענו, והבה נזכור שתקווה פירושה ציפייה לדבר שעדיין לא ראינו; הרי איננו מצפים למה שאנו רואים או למה שכבר נמצא בידינו.

25 And if what we do not behold we hope for, through continuance we expect [it].

אולם אם אנו מצפים לדבר שאיננו יכולים לראותו, אנו לומדים להמתין לו בסבלנות.

26 And in like manner also, the Spirit helps our weaknesses; for what we may pray for, as it is necessary, we have not known, but [this] One—the Spirit—makes intercession for us with unutterable groanings,

גם רוח הקודש עוזר לנו בחולשותינו היום־יומיות ובתפילותינו, שכן איננו יודעים כיצד להתפלל כהלכה, ואיננו יודעים בעד מי ובעד מה להתפלל. אולם רוח הקודש מתפלל בעדנו ובשמנו בתחינות ואנחות עמוקות ממילים.

27 and He who is searching the hearts has known what [is] the mind of the Spirit, because according to God He intercedes for holy ones.

האלוהים אשר יודע את המתרחש בלבנו, יודע גם מה מביע הרוח בתחינותיו בעדנו, כי הרוח מתפלל בעדנו לפי רצון האלוהים.

28 And we have known that to those loving God all things work together for good, to those who are called according to purpose;

אנו יודעים שאם נאהב את אלוהים ונתאים את עצמנו לתוכניותיו, כל מה שיקרה לנו יפעל לטובתנו.

29 because whom He foreknew, He also foreordained, conformed to the image of His Son, that He might be firstborn among many brothers;

שהרי עוד מבראשית החליט אלוהים שכל המאמין בו – והוא ידע היטב מי יאמין בו – ידמה לבנו, כדי שבנו יהיה הבכור בין אחים רבים.

30 and whom He foreordained, these also He called; and whom He called, these also He declared righteous; and whom He declared righteous, these also He glorified.

הוא בחר בנו עוד לפני זמן רב, ובבוא העת הוא קרא לנו אליו, סלח לחטאינו, הצדיק אותנו והעניק לנו מכבודו.

31 What, then, will we say to these things? If God [is] for us, who [is] against us?

מה נאמר, אם כן, על הדברים הנפלאים האלה? אם אלוהים לצדנו איש לא יוכל להיות נגדנו!

32 He who indeed did not spare His own Son, but delivered Him up for us all, how will He not also with Him grant to us all things?

אם אלוהים לא חס אף על בנו היחיד, והקריב אותו למען כולנו, האם אתם מטילים ספק בכך שייתן לנו הכול יחד איתו?

33 Who will lay a charge against the chosen ones of God? God [is] He that is declaring righteous;

מי יעז להאשים את בני־האלוהים? הרי אלוהים עצמו הכריז שאנו חפים מפשע וצדיקים בעיניו.

34 who [is] he that is condemning? Christ [is] He that died, indeed, rather also, was raised up; who is also on the right hand of God—who also interceded for us.

מי, אם כן, ירשיע אותנו? אף אחד – הרי המשיח מת בעדנו וקם לתחייה למעננו, ועתה הוא יושב לימין האלוהים ומפגיע בעדינו לפניו.

35 Who will separate us from the love of the Christ? Tribulation, or distress, or persecution, or famine, or nakedness, or peril, or sword?

מה מסוגל להרחיק אותנו מאהבת האלוהים, האם צרות? קשיים? רדיפות? רעב? סכנות? מלחמות?

36 According as it has been written: “For Your sake we are put to death all the day long; we were reckoned as sheep of slaughter.”

לא ולא! הכתובים אומרים שלמען אלוהים עלינו להיות מוכנים למות בכל עת – כמו שכתוב:”כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה.“

37 But in all these we more than conquer, through Him who loved us;

אף־על־פי־כן הניצחון הוא שלנו על־ידי ישוע המשיח, אשר אהב אותנו כל־כך עד שהקריב את עצמו בעדנו.

38 for I am persuaded that neither death, nor life, nor messengers, nor principalities, nor powers, nor things present,

אני משוכנע שלא המוות ולא החיים, אף לא מלאכים ושדים, לא בהווה ולא בעתיד ולא שום כוחות,

39 nor things about to be, nor height, nor depth, nor any other created thing, will be able to separate us from the love of God that [is] in Christ Jesus our Lord.

לא מקום המצאנו – במרומים או במעמקי הים – דבר לא יוכל להפריד אותנו מאהבת האלוהים, שנגלתה לנו כאשר ישוע המשיח אדוננו הקריב את עצמו למעננו.