Psalms 142

1 AN INSTRUCTION OF DAVID. A PRAYER WHEN HE IS IN THE CAVE. My voice [is] to YHWH, I cry, My voice [is] to YHWH, I beg [for] grace.

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

2 I pour forth my meditation before Him, I declare my distress before Him.

אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

3 When my spirit has been feeble in me, Then You have known my path; In the way [in] which I walk, They have hid a snare for me.

בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

4 Looking on the right hand—and seeing, And I have none recognizing; Refuge has perished from me, There is none inquiring for my soul.

הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

5 I have cried to you, O YHWH, I have said, “You [are] my refuge, My portion in the land of the living.”

זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

6 Attend to my loud cry, For I have become very low, Deliver me from my pursuers, For they have been stronger than I.

הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

7 Bring forth my soul from prison to confess Your Name, The righteous surround me about, When You confer benefits on me!

הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃