Psalms 142

1 AN INSTRUCTION OF DAVID. A PRAYER WHEN HE IS IN THE CAVE. My voice [is] to YHWH, I cry, My voice [is] to YHWH, I beg [for] grace.

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה ב קולי אל-יהוה אזעק קולי אל-יהוה אתחנן

2 I pour forth my meditation before Him, I declare my distress before Him.

אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד

3 When my spirit has been feeble in me, Then You have known my path; In the way [in] which I walk, They have hid a snare for me.

בהתעטף עלי רוחי-- ואתה ידעת נתיבתי בארח-זו אהלך-- טמנו פח לי

4 Looking on the right hand—and seeing, And I have none recognizing; Refuge has perished from me, There is none inquiring for my soul.

הביט ימין וראה-- ואין-לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי

5 I have cried to you, O YHWH, I have said, “You [are] my refuge, My portion in the land of the living.”

זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים

6 Attend to my loud cry, For I have become very low, Deliver me from my pursuers, For they have been stronger than I.

הקשיבה אל-רנתי-- כי-דלותי-מאד הצילני מרדפי-- כי אמצו ממני

7 Bring forth my soul from prison to confess Your Name, The righteous surround me about, When You confer benefits on me!

הוציאה ממסגר נפשי-- להודות את-שמך בי יכתרו צדיקים-- כי תגמל עלי