Proverbs 7
1 My son! Keep my sayings, And lay up my commands with you.
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ |
2 Keep my commands, and live, And my law as the pupil of your eye.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ |
3 Bind them on your fingers, Write them on the tablet of your heart.
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ |
4 Say to wisdom, “You [are] my sister.” And cry to understanding, “Relative!”
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ |
5 To preserve you from a strange woman, From a stranger who has made her sayings smooth.
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ |
6 For at a window of my house, I have looked out through my casement,
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ |
7 And I see among the simple ones, I discern among the sons, A young man lacking understanding,
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ |
8 Passing on in the street, near her corner, And the way [to] her house he steps,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ |
9 In the twilight—in the evening of day, In the darkness of night and blackness.
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ |
10 And behold, a woman to meet him—(A harlot’s dress, and watchful of heart,
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ |
11 She [is] noisy, and stubborn, her feet do not rest in her house.
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ |
12 Now in an out-place, now in broad places, And she lies in wait near every corner)—
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ |
13 And she laid hold on him and kissed him, She has hardened her face and says to him,
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ |
14 “Sacrifices of peace-offerings [are] by me, Today I have completed my vows.
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ |
15 Therefore I have come forth to meet you, To earnestly seek your face, and I find you.
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ |
16 I decked my bed [with] ornamental coverings, Carved works—cotton of Egypt.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ |
17 I sprinkled my bed [with] myrrh, aloes, and cinnamon.
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ |
18 Come, we are filled [with] love until the morning, We delight ourselves in loves.
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ |
19 For the man is not in his house, He has gone on a long journey.
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ |
20 He has taken a bag of money in his hand, At the day of the new moon he comes to his house.”
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ |
21 She turns him aside with the abundance of her speech, She forces him with the flattery of her lips.
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ |
22 He is going after her straight away, he comes as an ox to the slaughter, And as a chain to the discipline of a fool,
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ |
23 Until an arrow splits his liver, As a bird has hurried to a snare, And has not known that it [is] for its life.
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ |
24 And now, you sons, listen to me, And give attention to sayings of my mouth.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ |
25 Do not let your heart turn to her ways, Do not wander in her paths,
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ |
26 For many [are] the wounded she caused to fall, And mighty [are] all her slain ones.
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ |
