Mark 4
1 And again He began to teach by the sea, and there was gathered to Him a great multitude, so that He, having gone into the boat, sat in the sea, and all the multitude was near the sea, on the land,
| וישב אל הים ויחל ללמד ויקהלו אליו המון עם רב עד אשר ירד לשבת באניה בים וכל העם עומד על חוף הים ביבשה׃ |
2 and He taught them many things in allegories, and He said to them in His teaching:
| וילמדם הרבה במשלים ויאמר אליהם בלמדו אתם׃ |
3 “Listen, behold, the sower went forth to sow;
| שמעו שמוע הנה הזרע יצא לזרע׃ |
4 and it came to pass, in the sowing, some fell by the way, and the birds of the sky came and devoured it;
| ויהי בזרעו ויפל מן הזרע על יד הדרך ויבא עוף השמים ויאכלהו׃ |
5 and other fell on the rocky ground, where it did not have much earth, and immediately it sprang forth, because of having no depth of earth,
| ויש אשר נפל על מקום הסלע אשר אין לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא היה לו עמק אדמה׃ |
6 and the sun having risen, it was scorched, and because of having no root it withered;
| ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי אין לו שרש׃ |
7 and other fell toward the thorns, and the thorns came up and choked it, and it gave no fruit;
| ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו ולא נתן פרי׃ |
8 and other fell to the good ground, and was giving fruit, coming up and increasing, and it was bearing, one thirty-fold, and one sixty, and one a hundred.”
| ויש אשר נפל על האדמה הטובה ויתן פרי עלה וגדל ויעש זה שלשים שערים וזה ששים וזה מאה׃ |
9 And He said to them, “He who is having ears to hear—let him hear.”
| ויאמר אליהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃ |
10 And when He was alone, those around Him, with the Twelve, asked Him of the allegory,
| ויהי בהיותו לבדו וישאלוהו האנשים אשר סביביו עם שנים העשר על המשל׃ |
11 and He said to them, “To you it has been given to know the secret of the Kingdom of God, but to those who are outside, in allegories are all the things done,
| ויאמר אליהם לכם נתן לדעת סוד מלכות האלהים ואשר בחוץ להם הכל במשלים׃ |
12 that seeing they may see and not perceive, and hearing they may hear and not understand, lest they may turn, and the sins may be forgiven them.”
| למען יראו ראו ולא ידעו ושמעו שמוע ולא יבינו פן ישובו ונסלח לחטאתם׃ |
13 And He says to them, “Have you not known this allegory? And how will you know all the allegories?
| ויאמר להם הן לא ידעתם את המשל הזה ואיך תבינו את המשלים כלם׃ |
14 He who is sowing sows the word;
| הזרע הוא זרע את הדבר׃ |
15 and these are they by the way where the word is sown: and whenever they may hear, Satan immediately comes, and he takes away the word that has been sown in their hearts.
| ואלה הם הנזרעים על יד הדרך אשר יזרע בם הדבר וכשמעם אותו מיד בא השטן וישא את הדבר הזרוע בלבבם׃ |
16 And these are they, in like manner, who are sown on the rocky ground: who, whenever they may hear the word, immediately receive it with joy,
| וכן הנזרעים על מקמות הסלע הם השמעים את הדבר ומהר בשמחה יקחהו׃ |
17 and have no root in themselves, but are temporary; afterward tribulation or persecution having come because of the word, immediately they are stumbled.
| אך אין להם שרש בקרבם ורק לשעה יעמדו ואחר כן בהיות צרה ורדיפה על אדות הדבר מהרה יכשלו׃ |
18 And these are they who are sown toward the thorns: these are they who are hearing the word,
| והאחרים הנזרעים בין הקצים הם השמעים את הדבר׃ |
19 and the anxieties of this age, and the deceitfulness of the riches, and the desires concerning the other things, entering in, choke the word, and it becomes unfruitful. (aiōn g165)
| ודאגות העולם הזה ומרמת העשר ותאות שאר הדברים באות וממעכות את הדבר ופרי לא יהיה לו׃ (aiōn g165) |
20 And these are they who on the good ground have been sown: who hear the word, and receive, and bear fruit, one thirty-fold, and one sixty, and one a hundred.”
| ואלה המזרעים על האדמה הטובה הם השמעים את הדבר ומקבלים אתו ועשים פרי לשלשים שערים ולששים ולמאה׃ |
21 And He said to them, “Does the lamp come that it may be put under the measure, or under the bed—not that it may be put on the lampstand?
| ויאמר אליהם הכי יביאו הנר למען יושם תחת האיפה ותחת המטה ולא למען יעלהו על המנורה׃ |
22 For there is not anything hid that may not be revealed, nor was anything kept hid but that it may come to light.
| כי אין דבר סתום אשר לא יגלה ולא נעלם דבר כי אם למען יבא לגלוי׃ |
23 If any has ears to hear—let him hear.”
| כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃ |
24 And He said to them, “Take heed what you hear; in what measure you measure, it will be measured to you; and to you who hear it will be added;
| ויאמר אליהם ראו מה אתם שמעים במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם ועוד יוסף לכם השמעים׃ |
25 for whoever may have, there will be given to him, and whoever has not, also that which he has will be taken from him.”
| כי מי שיש לו נתון ינתן לו ומי שאין לו גם את אשר יש לו יקח ממנו׃ |
26 And He said, “Thus is the Kingdom of God: as if a man may cast the seed on the earth,
| ויאמר מלכות האלהים היא כאשר ישליך איש זרע על האדמה׃ |
27 and may sleep, and may rise night and day, and the seed springs up and grows, he has not known how;
| וישן וקם לילה ויום והזרע יצמח וגדל והוא לא ידע׃ |
28 for of itself the earth bears fruit, first a blade, afterward an ear, afterward full grain in the ear;
| כי הארץ מאליה מוציאה פריה את הדשא ראשונה ואחריו את השבלת ואחרי כן את החטה המלאה בשבלת׃ |
29 and whenever the fruit may yield itself, immediately he sends forth the sickle, because the harvest has come.”
| וכאשר גמל הפרי ימהר לשלח את המגל כי בשל הקציר׃ |
30 And He said, “To what may we liken the Kingdom of God, or in what allegory may we compare it?
| ויאמר אל מה נדמה את מלכות האלהים ובאי זה משל נמשילנה׃ |
31 As a grain of mustard, which, whenever it may be sown on the earth, is less than any of the seeds that are on the earth;
| כגרגר של חרדל אשר יזרע באדמה והוא קטן מכל הזרעים אשר על הארץ׃ |
32 and whenever it may be sown, it comes up, and becomes greater than any of the herbs, and makes great branches, so that under its shade the birds of the sky are able to rest.”
| ואחרי הזרעו יעלה ויגדל על כל הירקות ועשה ענפים גדולים עד אשר יוכלו עוף השמים לקנן בצלו׃ |
33 And with many such allegories He was speaking to them the word, as they were able to hear,
| ובמשלים רבים כאלה דבר אליהם את הדבר כפי אשר יכלו לשמע׃ |
34 and without an allegory He was not speaking to them, and by themselves, to His disciples He was expounding all.
| ובבלי משל לא דבר אליהם והיה בהיותו עם תלמידיו לבדם יבאר להם את הכל׃ |
35 And He says to them on that day, evening having come, “We may pass over to the other side”;
| ויאמר אליהם ביום ההוא לפנות ערב נעברה העבר׃ |
36 and having let away the multitude, they take Him up as He was in the boat, and other little boats were also with Him.
| ויעזבו את המון העם ויקחו אתו כאשר הוא באניה וגם אניות אחרות הלכו עמו׃ |
37 And there comes a great storm of wind, and the waves were beating on the boat, so that it is now being filled,
| ותקם רוח סערה גדולה וישטפו הגלים אל תוך האניה עד אשר כמעט נמלאה׃ |
38 and He Himself was on the stern, sleeping on the pillow, and they wake Him up, and say to Him, “Teacher, are You not caring that we perish?”
| והוא ישן על הכסת באחרי האניה ויעירו אותו ויאמרו אליו רבי האינך דאג לנו כי נאבד׃ |
39 And having awoken, He rebuked the wind and said to the sea, “Peace, be stilled”; and the wind stilled, and there was a great calm;
| ויעור ויגער ברוח ויאמר אל הים הס ודם ותשך הרוח ותהי דממה גדולה׃ |
40 and He said to them, “Why are you so fearful? How have you no faith?”
| ויאמר אליהם למה ככה אתם חרדים איך אין לכם אמונה׃ |
41 And they feared a great fear and said to one another, “Who, then, is this, that even the wind and the sea obey Him?”
| וייראו יראה גדולה ויאמרו איש אל רעהו מי אפוא הוא אשר גם הרוח והים שמעים לו׃ |
