Job 7
1 “Is there not warfare to man on earth? And his days as the days of a hired worker?
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ |
2 As a servant desires the shadow, And as a hired worker expects his wage,
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ |
3 So I have been caused to inherit months of vanity, And they numbered nights of misery to me.
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ |
4 If I lay down, then I have said, When do I rise, And evening has been measured? And I have been full of tossings until dawn.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ |
5 My flesh has been clothed [with] worms, And a clod of dust, My skin has been shriveled and is loathsome,
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ |
6 My days swifter than a loom, And they are consumed without hope.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ |
7 Remember that my life [is] a breath, My eye does not turn back to see good.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ |
8 The eye of my beholder does not behold me. Your eyes [are] on me—and I am not.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ |
9 A cloud has been consumed, and it goes, So he who is going down to Sheol does not come up. (Sheol h7585)
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) |
10 He does not turn to his house again, Nor does his place discern him again.
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ |
11 Also I do not withhold my mouth—I speak in the distress of my spirit, I talk in the bitterness of my soul.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ |
12 Am I a sea [monster], or a dragon, That You set a watch over me?
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ |
13 When I said, My bed comforts me, In my talking He takes away my couch.
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ |
14 And You have frightened me with dreams, And You terrify me from visions,
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ |
15 And my soul chooses strangling, Death rather than my bones.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ |
16 I have wasted away—I do not live for all time. Cease from me, for my days [are] vanity.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ |
17 What [is] man that You magnify him? And that You set Your heart to him?
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ |
18 And inspect him in the mornings, [And] in the evenings try him?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ |
19 How long do You not look from me? You do not desist until I swallow my spittle.
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ |
20 I have sinned, what do I do to You, O watcher of man? Why have You set me for a mark to You, And I am for a burden to myself—and what?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ |
21 You do not take away my transgression, And [do not] cause my iniquity to pass away, Because now, I lie down in dust, And You have sought me—and I am not!”
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ |
