Job 6
1 And Job answers and says:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 “O that my provocation were thoroughly weighed, And my calamity in balances They would lift up together!
| לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃ |
3 For now it is heavier than the sands of the sea, Therefore my words have been rash.
| כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃ |
4 For arrows of the Mighty [are] with me, Whose poison is drinking up my spirit. Terrors of God array themselves [for] me!
| כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃ |
5 Does a wild donkey bray over tender grass? Does an ox low over his provender?
| הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃ |
6 Is an insipid thing eaten without salt? Is there sense in the drivel of dreams?
| היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃ |
7 My soul is refusing to touch! They [are] as my sickening food.
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃ |
8 O that my request may come, That God may grant my hope!
| מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃ |
9 That God would please—and bruise me, Loose His hand and cut me off!
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃ |
10 And yet it is my comfort (And I exult in pain—He does not spare), That I have not hidden The sayings of the Holy One.
| ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃ |
11 What [is] my power that I should hope? And what [is] my end that I should prolong my life?
| מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃ |
12 Is my strength the strength of stones? Is my flesh bronze?
| אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃ |
13 Is my help not with me, And substance driven from me?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃ |
14 To a despiser of his friends [is] shame, And the fear of the Mighty he forsakes.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃ |
15 My brothers have deceived as a brook, As a stream of brooks they pass away.
| אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃ |
16 That are black because of ice, By them snow hides itself.
| הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃ |
17 By the time they are warm they have been cut off, By its being hot they have been Extinguished from their place.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃ |
18 The paths turn aside of their way, They ascend into emptiness, and are lost.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃ |
19 Passengers of Tema looked expectingly, Travelers of Sheba hoped for them.
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃ |
20 They were ashamed that one has trusted, They have come to it and are confounded.
| בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃ |
21 Surely now you have become the same! You see a downfall, and are afraid.
| כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃ |
22 Is it because I said, Give to me? And, By your power bribe for me?
| הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃ |
23 And, Deliver me from the hand of an adversary? And, Ransom me from the hand of terrible ones?
| ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃ |
24 Show me, and I keep silent, And what I have erred, let me understand.
| הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃ |
25 How powerful have been upright sayings, And what reproof from you reproves?
| מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃ |
26 For reproof—do you reckon words? And for wind—sayings of the desperate?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃ |
27 You cause anger to fall on the fatherless, And are strange to your friend.
| אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃ |
28 And now, please, look on me, Even to your face do I lie?
| ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃ |
29 Please turn back, let it not be perverseness, Indeed, turn back again—my righteousness [is] in it.
| שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃ |
30 Is there perverseness in my tongue? Does my palate not discern calamity?”
| היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃ |
