Job 19
1 And Job answers and says:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 “Until when do you afflict my soul, And bruise me with words?
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ |
3 These ten times you put me to shame, you do not blush. You make yourselves strange to me—
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ |
4 And also—truly, I have erred, My error remains with me.
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ |
5 If, truly, you magnify yourselves over me, And decide my reproach against me;
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ |
6 Know now, that God turned me upside down, And has set around His net against me,
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ |
7 Behold, I cry out—violence, and am not answered, I cry aloud, and there is no judgment.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ |
8 He hedged up my way, and I do not pass over, And He places darkness on my paths.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ |
9 He has stripped my honor from off me, And He turns the crown from my head.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ |
10 He breaks me down all around, and I go, And removes my hope like a tree.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ |
11 And He kindles His anger against me, And reckons me to Him as His adversaries.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ |
12 His troops come in together, And they raise up their way against me, And encamp around my tent.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ |
13 He has put my brothers far off from me, And my acquaintances have surely been estranged from me.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ |
14 My neighbors have ceased And my familiar friends have forgotten me,
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ |
15 Sojourners of my house and my maids, Reckon me for a stranger; I have been an alien in their eyes.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ |
16 I have called to my servant, And he does not answer, With my mouth I make supplication to him.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ |
17 My spirit is strange to my wife, And my favors to the sons of my [mother’s] womb.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ |
18 Also sucklings have despised me, I rise, and they speak against me.
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ |
19 All the men of my counsel detest me, And those I have loved, Have been turned against me.
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ |
20 To my skin and to my flesh My bone has cleaved, And I deliver myself with the skin of my teeth.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ |
21 Pity me, pity me, you my friends, For the hand of God has struck against me.
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ |
22 Why do you pursue me as God? And are not satisfied with my flesh?
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ |
23 Who grants now, that my words may be written? Who grants that they may be inscribed in a scroll?
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ |
24 With a pen of iron and lead—They may be hewn in a rock forever.
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ |
25 That—I have known my Redeemer, The Living and the Last, For He raises the dust.
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ |
26 And after my skin has surrounded this [body], Then from my flesh I see God—
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ |
27 Whom I see on my side, And my eyes have beheld, and not a stranger, My reins have been consumed in my bosom.
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ |
28 But you say, Why do we pursue after him? And the root of the matter has been found in me.
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ |
29 Be afraid because of the sword, For the punishments of the sword [are] furious, That you may know that [there is] a judgment.”
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ |
