Isaiah 33
1 Woe, spoiler! And you not spoiled, And treacherous! And they did not deal treacherously with you, When you finish, O spoiler, you are spoiled, When you finish dealing treacherously, They deal treacherously with you.
| הוי שודד ואתה לא שדוד ובוגד ולא בגדו בו כהתמך שודד תושד כנלתך לבגד יבגדו בך׃ |
2 O YHWH, favor us, We have waited for You, Be their arm, in the mornings, Indeed, our salvation in time of adversity.
| יהוה חננו לך קוינו היה זרעם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה׃ |
3 From the voice of a multitude peoples have fled, From Your exaltation nations have been scattered.
| מקול המון נדדו עמים מרוממתך נפצו גוים׃ |
4 And Your spoil has been gathered, A gathering of the caterpillar, As a running to and fro of locusts He is running on it.
| ואסף שללכם אסף החסיל כמשק גבים שוקק בו׃ |
5 YHWH is set on high, for He is dwelling on high, He filled Zion [with] judgment and righteousness,
| נשגב יהוה כי שכן מרום מלא ציון משפט וצדקה׃ |
6 And has been the steadfastness of your times, The strength of salvation, wisdom, and knowledge, Fear of YHWH—it [is] His treasure.
| והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת יהוה היא אוצרו׃ |
7 Behold, “Their Ariel,” they have cried outside, Messengers of peace weep bitterly.
| הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון׃ |
8 Highways have been desolated, He who passes along the path has ceased, He has broken covenant, He has despised enemies, He has not esteemed a man.
| נשמו מסלות שבת עבר ארח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש׃ |
9 The land has mourned, languished, Lebanon has been confounded, Sharon has been withered as a wilderness, And Bashan and Carmel are shaking.
| אבל אמללה ארץ החפיר לבנון קמל היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל׃ |
10 Now I arise, says YHWH, Now I am exalted, now I am lifted up.
| עתה אקום יאמר יהוה עתה ארומם עתה אנשא׃ |
11 You conceive chaff, you bear stubble; Your spirit—a fire [that] devours you.
| תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם׃ |
12 And peoples have been [as] burnings of lime, Thorns, as sweepings, they burn with fire.
| והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו׃ |
13 Hear, you far off, that which I have done, And know, you near ones, My might.
| שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גברתי׃ |
14 Sinners have been afraid in Zion, Trembling has seized the profane: Who dwells for us—consuming fire, Who dwells for us—burnings of the age?
| פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם׃ |
15 Whoever is walking righteously, And is speaking uprightly, Kicking against gain of oppressions, Shaking his hands from taking hold on a bribe, Stopping his ear from hearing of blood, And shutting his eyes from looking on evil,
| הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע׃ |
16 He inhabits high places, Strongholds of rock [are] his high tower, His bread has been given, his waters steadfast.
| הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים׃ |
17 Your eyes see a king in his beauty, They see a far-off land.
| מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים׃ |
18 Your heart meditates [on] terror, Where [is] he who is counting? Where [is] he who is weighing? Where [is] he who is counting the towers?
| לבך יהגה אימה איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים׃ |
19 You do not see the strong people, A people deeper of lip than to be understood, Of a scorned tongue, there is no understanding.
| את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה׃ |
20 See Zion, the city of our meetings, Your eyes see Jerusalem—a quiet habitation, A tent not taken down, its pins are not removed forever, And none of its cords are broken.
| חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדתיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו׃ |
21 But YHWH [is] mighty for us there, A place of rivers—streams of broad sides, No ship with oars goes into it, And a mighty ship does not pass over it.
| כי אם שם אדיר יהוה לנו מקום נהרים יארים רחבי ידים בל תלך בו אני שיט וצי אדיר לא יעברנו׃ |
22 For YHWH, ours who is judging, YHWH our lawgiver, YHWH our King—He saves us.
| כי יהוה שפטנו יהוה מחקקנו יהוה מלכנו הוא יושיענו׃ |
23 Your ropes have been left, They do not correctly strengthen their mast, They have not spread out a sail, Then a prey of much spoil has been apportioned, The lame have taken spoil.
| נטשו חבליך בל יחזקו כן תרנם בל פרשו נס אז חלק עד שלל מרבה פסחים בזזו בז׃ |
24 Nor does an inhabitant say, “I was sick”; The people dwelling in it [are] forgiven of [their] iniquity!
| ובל יאמר שכן חליתי העם הישב בה נשא עון׃ |
