Isaiah 32
1 Behold, a king reigns for righteousness, As for princes, they rule for judgment.
| הן לצדק ימלך מלך ולשרים למשפט ישרו |
2 And each has been as a hiding place [from] wind, And as a secret hiding place [from] inundation, As streams of waters in a dry place, As a shadow of a heavy rock in a weary land.
| והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם כפלגי מים בציון כצל סלע כבד בארץ עיפה |
3 And the eyes of beholders are not dazzled, And the ears of hearers attend.
| ולא תשעינה עיני ראים ואזני שמעים תקשבנה |
4 And the heart of those hurried understands to know, And the tongue of stammerers hurries to speak clearly.
| ולבב נמהרים יבין לדעת ולשון עלגים תמהר לדבר צחות |
5 A fool is no more called “noble,” And to a miser it is not said, “rich”;
| לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע |
6 For a fool speaks folly, And his heart does iniquity, to do profanity, And to speak error concerning YHWH, To empty the soul of the hungry, Indeed, he causes the thirsty to lack [their] drink.
| כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה און--לעשות חנף ולדבר אל יהוה תועה להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר |
7 And the miser—his instruments [are] evil, He has counseled wicked schemes, To corrupt the poor with lying sayings, Even when the needy speaks justly.
| וכלי כליו רעים הוא זמות יעץ לחבל ענוים (עניים) באמרי שקר ובדבר אביון משפט |
8 And the noble counseled noble things, And he rises up for noble things.
| ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום |
9 Women, easy ones, rise, hear my voice, Daughters, confident ones, give ear [to] my saying,
| נשים שאננות--קמנה שמענה קולי בנות בטחות--האזנה אמרתי |
10 In days and a year You are troubled, O confident ones, For harvest has been consumed, The gathering does not come.
| ימים על שנה תרגזנה בטחות כי כלה בציר אסף בלי יבוא |
11 Tremble, you women, you easy ones, Be troubled, you confident ones, Strip and make bare, with a girdle on the loins,
| חרדו שאננות רגזה בטחות פשטה וערה וחגורה על חלצים |
12 They are lamenting for breasts, For fields of desire, for the fruitful vine.
| על שדים ספדים על שדי חמד על גפן פריה |
13 Over the ground of my people thorn [and] brier go up, Surely over all houses of joy of the exulting city,
| על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה כי על כל בתי משוש קריה עליזה |
14 The palace has been left, The multitude of the city forsaken, Fort and watchtower have been for dens for all time, A joy of wild donkeys—a pasture of herds;
| כי ארמון נטש המון עיר עזב עפל ובחן היה בעד מערות עד עולם--משוש פראים מרעה עדרים |
15 Until the Spirit is emptied out on us from on high, And a wilderness has become a fruitful field, And the fruitful field is reckoned for a forest.
| עד יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל וכרמל (והכרמל) ליער יחשב |
16 And judgment has dwelt in the wilderness, And righteousness remains in the fruitful field.
| ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב |
17 And a work of the righteousness has been peace, And a service of the righteousness—Keeping quiet and confidence for all time.
| והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה--השקט ובטח עד עולם |
18 And My people have dwelt in a peaceful habitation, And in steadfast dwelling places, And in quiet resting places.
| וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות |
19 And it has hailed in the going down of the forest, And the city is low in the valley.
| וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר |
20 Blessed [are] you sowing by all waters, Sending forth the foot of the ox and the donkey!
| אשריכם זרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור |
