Hebrews 3

1 For this reason, holy brothers, partakers of a heavenly calling, consider the Apostle and Chief Priest of our profession, Christ Jesus,

לכן, אחים יקרים, אשר אלוהים קרא לכם והקדיש אתכם לשירותו, ברצוני שתתבוננו אל ישוע המשיח שהוא שליח ה׳ והכוהן הגדול של אמונתנו.

2 being faithful to Him who appointed Him, as also Moses [was] in all His house.

המשיח היה נאמן לאלוהים אשר מינהו לתפקיד הכוהן הגדול, כשם שמשה רבנו שרת בנאמנות בבית ה׳.

3 For this One has been counted worthy of more glory than Moses, inasmuch as He who builds it has more honor than the house.

אך כבודו של ישוע גדול מכבודו של משה, כשם שבנאי שבונה בית לתפארת זוכה לשבחים רבים יותר מהבית עצמו.

4 For every house is built by someone, and He who built all things [is] God,

אמנם לכל בית יש בנאי, אך בונה הכול הוא האלוהים.

5 and Moses [was] indeed steadfast in all His house, as an attendant, for a testimony of those things that were to be spoken—

משה שרת את ה׳ בנאמנות בכל ענייני המשכן – שהוא בית אלוהים – אולם משה היה משרת בלבד, ותפקידו היה לרמוז על הדברים שאלוהים עמד לומר בעתיד.

6 but Christ, as a Son over His house, whose house we are, if we hold fast the boldness and the rejoicing of the hope to the end.

ואילו המשיח, בנו הנאמן של אלוהים, שולט באופן מוחלט על בית אלוהים. אנחנו, המאמינים, הננו בית אלוהים – בתנאי שנשמור על אומץ־לבנו עד הסוף ונשמח בתקוותנו.

7 For this reason, as the Holy Spirit says, “Today, if you may hear His voice—

לכן עלינו לציית לרוח הקודש שמזהיר אותנו ואומר:”היום אם בקולו תשמעו,

8 you may not harden your hearts, as in the provocation, in the day of the temptation in the wilderness,

אל תקשו לבבכם כמריבה, כיום מסה במדבר,

9 in which your fathers tempted Me; they proved Me, and saw My works [for] forty years;

אשר נסוני אבותיכם, בחנוני גם ראו פעלי,

10 for this reason I was grieved with that generation and said, They always go astray in [their] heart, and these have not known My ways;

ארבעים שנה“. רוח הקודש ממשיך ואומר שאלוהים מאס בדור ההוא, שכן היו בו רשעים שלא קיימו את תורתו ולא הלכו בדרכיו.

11 so I swore in My anger, They will [not] enter into My rest.”

משום כך כעס עליהם אלוהים מאוד ונשבע שלא יכנסו לעולם אל מקום מנוחתו.

12 Watch out, brothers, lest there will be in any of you an evil heart of unbelief in the falling away from the living God,

לפיכך, אחים יקרים, בחנו את לבכם, כדי שלא יימצאו ביניכם רשעים וחסרי־אמונה שמסרבים לבטוח בה׳.

13 but exhort one another every day, while [it] is called “Today,” that none of you may be hardened by the deceitfulness of sin,

הוכיחו זה את זה בכל יום, כל עוד יש אפשרות לכך, כדי שאיש מכם לא ירומה על־ידי החטא ולא יקשיח את לבו נגד אלוהים.

14 for we have become partakers of the Christ, if we may hold fast the confidence [we had] at the beginning to the end,

שכן רק אם נישאר נאמנים עד הסוף, ונבטח בה׳ כמו שבטחנו בו לראשונה, נשתתף וניקח חלק בכל מה ששייך למשיח.

15 as it is said, “Today, if you may hear His voice, you may not harden your hearts, as in the provocation.”

לעולם אל תשכחו את האזהרה:”היום אם בקולו תשמעו, אל תקשו לבבכם כמריבה!“

16 For who [were those], having heard, [that] provoked, but not all those having come out of Egypt through Moses?

במי מדובר? מי הם אלה אשר שמעו את דבר ה׳, אך רבו איתו וסרבו לציית לו? מדובר בבני־ישראל שיצאו ממצרים בהנהגת משה.

17 But with whom was He grieved forty years? Was it not with those who sinned, whose carcasses fell in the wilderness?

ומי הכעיס את ה׳ במדבר במשך ארבעים שנה? אלה שחטאו וכתוצאה מכך מתו במדבר.

18 And to whom did He swear that they will not enter into His rest, except to those who did not believe?

ולמי נשבע ה׳ שלא ייכנסו אל ארץ ההבטחה? לסוררים אשר לא שמעו בקולו.

19 And we see that they were not able to enter in because of unbelief.

ומדוע לא יכלו להיכנס? כי לא האמינו בה׳ ולא בטחו בו.