Acts 23
1 And Paul having earnestly beheld the Sanhedrin, said, “Men, brothers, I have lived to God in all good conscience to this day”;
| ויבט פולוס אל הסנהדרין ויאמר אנשים אחים בכל תמת לבבי התהלכתי לפני אלהים עד היום הזה׃ |
2 and the chief priest Ananias commanded those standing by him to strike him on the mouth,
| ויצו חנניה הכהן הגדול את העמדים עליו להכותו על פיו׃ |
3 then Paul said to him, “God is about to strike you, you whitewashed wall, and you sit judging me according to the Law, and violating law, order me to be struck!”
| ויאמר אליו פולוס יככה אלהים הקיר המסיד האמנם ישב אתה לדין אתי כתורה ואתה מצוה להכותי שלא כתורה׃ |
4 And those who stood by said, “Do you revile the chief priest of God?”
| ויאמרו העמדים שם את הכהן הגדול לאלהים תחרף׃ |
5 And Paul said, “I did not know, brothers, that he is chief priest, for it has been written: You will not speak evil of the ruler of your people”;
| ויאמר פולוס אחי לא ידעתי אשר הוא הכהן הגדול כי כתוב נשיא בעמך לא תאר׃ |
6 and Paul having known that one part are Sadducees, and the other Pharisees, cried out in the Sanhedrin, “Men, brothers, I am a Pharisee—son of a Pharisee—concerning [the] hope and resurrection of [the] dead I am judged.”
| ופולוס ידע כי מקצתם צדוקים ומקצתם פרושים ויצעק בתוך הסנהדרין אנשים אחים פרוש בן פרוש אנכי ועל תקות המתים ותחיתם אני נדין׃ |
7 And he having spoken this, there came a dissension of the Pharisees and of the Sadducees, and the crowd was divided,
| ובדברו הדבר הזה היה ריב בין הצדוקים ובין הפרושים ויחלק ההמון׃ |
8 for Sadducees, indeed, say there is no resurrection, nor messenger, nor spirit, but Pharisees confess both.
| כי הצדוקים אמרים אין תחיה ואין מלאך ורוח והפרושים מודים בשניהם׃ |
9 And there came a great cry, and the scribes of the Pharisees’ part having arisen, were striving, saying, “We find no evil in this man; and if a spirit spoke to him, or a messenger, we may not fight against God”;
| ותהי המלה גדולה ויקומו הסופרים אשר מכת הפרושים ויתוכחו לאמר לא מצאנו דבר רע באיש הזה ואם רוח דבר אליו או מלאך אל נלחמה באלהים׃ |
10 and a great dissension having come, the chief captain having been afraid lest Paul may be pulled to pieces by them, commanded the army, having gone down, to seize him out of their midst, and to bring [him] into the stronghold.
| והריב הולך וחזק ושר האלף דאג פן ישסעו את פולוס ויצו את אנשי הצבא לרדת ולחטף אתו מתוכם ולהכיאו אל המצד׃ |
11 And on the following night, the LORD having stood by him, said, “Take courage, Paul, for as you fully testified [to] the things concerning Me at Jerusalem, so you must also testify at Rome.”
| ובלילה ההוא נצב עליו האדון ויאמר חזק פולוס כי כאשר העידות לי בירושלים כן העד תעיד ברומי׃ |
12 And day having come, certain of the Jews having made a concourse, cursed themselves, saying neither to eat nor to drink until they may kill Paul;
| ויהי לפנות הבקר ויתחברו היהודים ויאסרו אסר על נפשם לאמר כי לא יאכלו ולא ישתו עד אם יהרגו את פולוס׃ |
13 and they were more than forty who made this conspiracy by oath,
| ומספר הבאים באלה הזאת היה יותר מארבעים׃ |
14 who having come near to the chief priests and to the elders said, “With a curse we accursed ourselves—to taste nothing until we have killed Paul;
| ויגשו לא ראשי הכהנים ואל הזקנים לאמר אסר אסרנו על נפשנו לבלתי טעם מאומה עד אם הרגנו את פולוס׃ |
15 now, therefore, you, signify to the chief captain, with the Sanhedrin, that tomorrow he may bring him down to you, as being about to know more exactly the things concerning him; and we, before his coming near, are ready to put him to death.”
| ועתה הודיעו אתם והסנהדרין את שר האלף ויורידהו מחר אליכם כאלו תחפצו לדרש היטב את ענינו ואנחנו נכונים להמיתו בטרם יקרב אליכם׃ |
16 And the son of Paul’s sister having heard of the lying in wait, having gone and entered into the stronghold, told Paul,
| וישמע בן אחות פולוס את ארבם וילך ויבא אל המצד ויגד לפולוס׃ |
17 and Paul having called near one of the centurions, said, “Lead this young man to the chief captain, for he has something to tell him.”
| ויקרא פולוס לאחד משרי המאות ויאמר אליו הולך את הבחור הזה אל שר האלף כי דבר לו להודיעו׃ |
18 He indeed, then, having taken him, brought him to the chief captain and says, “The prisoner Paul, having called me near, asked [me] to bring to you this young man, having something to say to you.”
| ויקחהו ויוליכהו אל שר האלף ויאמר פולוס האסיר קראני אליו ויבקש ממני להוליך אליך את הבחור הזה כי דבר לו להגיד לך׃ |
19 And the chief captain having taken him by the hand, and having withdrawn by themselves, inquired, “What is that which you have to tell me?”
| ויאחז שר האלף בידו ויסר עמו לבדו וישאלהו מה הוא זה אשר לך להודיעני׃ |
20 And he said, “The Jews agreed to request you, that tomorrow you may bring down Paul to the Sanhedrin, as being about to inquire something more exactly concerning him;
| ויאמר כי נועצו היהודים יחדו לבקש ממך כי מחר תוריד את פולוס לפני הסנהדרין והמה כאלו חפצים לדעת היטב את ענינו׃ |
21 you, therefore, may you not yield to them, for there more than forty men of them lie in wait for him, who cursed themselves—not to eat nor to drink until they kill him, and now they are ready, waiting for the promise from you.”
| ואתה אל תשמע להם כי ארבים לו מהם יותר מארבעים איש אשר אסרו אסר על נפשם לבלתי אכל ושתות בטרם יהרגוהו והמה עתה עמדים ומחכים להבטחתך׃ |
22 The chief captain, then, indeed, let the young man go, having charged [him], “Tell no one that you have shown these things to me”;
| וישלח שר האלף את הבחור ויצוהו לבלתי אמר לאיש כי גלה לו את הדבר הזה׃ |
23 and having called a certain two of the centurions near, he said, “Make ready two hundred soldiers, that they may go on to Caesarea, and seventy horsemen, and two hundred spearmen, from the third hour of the night;
| ויקרא לשני שרי מאות ויאמר החלצו מאתכם אנשי צבא מאתים ללכת לקסרין ופרשים שבעים ומשכי קשת מאתים מן השעה השלישית בלילה׃ |
24 also provide beasts, that, having set Paul on, they may bring him safe to Felix the governor”;
| ובהמות יכינו להרכיב את פולוס למען הביאו שלם אל פיליכס ההגמון׃ |
25 he having written a letter after this description:
| ויכתב אגרת וזה תכן דבריה׃ |
26 “Claudius Lysias, to the most noble governor Felix, greetings:
| קלודיוס לוסיאס אל פיליכס ההגמון האדיר שלום׃ |
27 This man having been taken by the Jews, and being about to be killed by them—having come with the army, I rescued him, having learned that he is a Roman;
| את האיש הזה תפשו היהודים ויבקשו המיתו ואבא עם אנשי הצבא ואפלטהו מתוכם בשמעי כי רומי הוא׃ |
28 and intending to know the cause for which they were accusing him, I brought him down to their Sanhedrin,
| ובאשר חפצתי לדעת על מה שמנו אתו הורדתיו אל הסנהדרין שלהם׃ |
29 whom I found accused concerning questions of their law, and having no accusation worthy of death or bonds;
| ואמצא כי שטנו אתו על דברי שאלות דתם ולא על דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות׃ |
30 and a plot having been intimated to me against this man—about to be of the Jews—I sent to you at once, having also given command to the accusers to say the things against him before you; be strong.”
| ועתה הנה הגד לי שהיהודים מתנכלים באיש הזה ואשלחהו אליך מיד וגם את שטניו צויתי לבוא ולהגיש שטנתם לפניך ואתה שלום׃ |
31 Then, indeed, the soldiers according to that directed them, having taken up Paul, brought him through the night to Antipatris,
| ויקחו אנשי הצבא את פולוס כאשר צוו ויביאהו לילה אל אנטפטריס׃ |
32 and on the next day, having permitted the horsemen to go on with him, they returned to the stronghold;
| וממחרת הניחו את הפרשים ללכת אתו וישובו למצד׃ |
33 those having entered into Caesarea, and delivered the letter to the governor, also presented Paul to him.
| והמה באו אל קסרין ויתנו את האגרת בידי ההגמון ויעמידו לפניו גם את פולוס׃ |
34 And the governor having read [it], and inquired of what province he is, and understood that [he is] from Cilicia;
| ויהי כקרא ההגמון את האגרת וישאל מאי זה מדינה הוא ויהי כשמעו כי הוא מקיליקיא ויאמר׃ |
35 “I will hear you,” he said, “when your accusers may also have come”; he also commanded him to be kept in the Praetorium of Herod.
| אשמע את דבריך בבוא גם שטניך הנה ויצו לשמרו בבית המשפט אשר להורדוס׃ |
