2 Samuel 1
1 And it comes to pass after the death of Saul, that David has returned from striking the Amalekite, and David dwells in Ziklag [for] two days,
| ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים׃ |
2 and it comes to pass, on the third day, that behold, a man has come in out of the camp from Saul, and his garments [are] torn, and earth [is] on his head; and it comes to pass in his coming to David, that he falls to the earth and pays respect.
| ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על ראשו ויהי בבאו אל דוד ויפל ארצה וישתחו׃ |
3 And David says to him, “Where do you come from?” And he says to him, “I have escaped out of the camp of Israel.”
| ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי׃ |
4 And David says to him, “What has been the matter? Please declare [it] to me.” And he says, “That the people have fled from the battle, and also a multitude of the people have fallen, and they die; and also Saul and his son Jonathan have died.”
| ויאמר אליו דוד מה היה הדבר הגד נא לי ויאמר אשר נס העם מן המלחמה וגם הרבה נפל מן העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו׃ |
5 And David says to the youth who is declaring [it] to him, “How have you known that Saul and his son Jonathan [are] dead?”
| ויאמר דוד אל הנער המגיד לו איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו׃ |
6 And the youth who is declaring [it] to him says, “I happened to meet in Mount Gilboa, and behold, Saul is leaning on his spear; and behold, the chariots and those possessing horses have followed him;
| ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו׃ |
7 and he turns behind him, and sees me, and calls to me, and I say, Here I [am].
| ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני׃ |
8 And he says to me, Who [are] you? And I say to him, I [am] an Amalekite.
| ויאמר לי מי אתה ויאמר אליו עמלקי אנכי׃ |
9 And he says to me, Please stand over me and put me to death, for the arrow has seized me, for all my soul [is] still in me.
| ויאמר אלי עמד נא עלי ומתתני כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי׃ |
10 And I stand over him, and put him to death, for I knew that he does not live after his falling, and I take the crown which [is] on his head, and the bracelet which [is] on his arm, and bring them to my lord here.”
| ואעמד עליו ואמתתהו כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרעו ואביאם אל אדני הנה׃ |
11 And David takes hold on his garments, and tears them, and also all the men who [are] with him,
| ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו׃ |
12 and they mourn, and weep, and fast until the evening, for Saul, and for his son Jonathan, and for the people of YHWH, and for the house of Israel, because they have fallen by the sword.
| ויספדו ויבכו ויצמו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם יהוה ועל בית ישראל כי נפלו בחרב׃ |
13 And David says to the youth who is declaring [it] to him, “Where [are] you from?” And he says, “I [am] the son of a sojourner, an Amalekite.”
| ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי׃ |
14 And David says to him, “How were you not afraid to put forth your hand to destroy the anointed of YHWH?”
| ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את משיח יהוה׃ |
15 And David calls to one of the youths and says, “Draw near—fall on him”; and he strikes him, and he dies;
| ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו ויכהו וימת׃ |
16 and David says to him, “Your blood [is] on your own head, for your mouth has testified against you, saying, I put to death the anointed of YHWH.”
| ויאמר אליו דוד דמיך על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יהוה׃ |
17 And David laments with this lamentation over Saul, and over his son Jonathan;
| ויקנן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו׃ |
18 and he says to teach the sons of Judah “The Bow”; behold, it is written on the Scroll of the Upright:
| ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר׃ |
19 “The beauty of Israel [Is] wounded on your high places; How the mighty have fallen!
| הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים׃ |
20 Do not declare [it] in Gath, Do not proclaim the tidings in the streets of Ashkelon, Lest they rejoice—The daughters of the Philistines, Lest they exult—The daughters of the uncircumcised!
| אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים׃ |
21 Mountains of Gilboa! No dew nor rain be on you, And fields of raised-offerings! For there has become loathsome The shield of the mighty, The shield of Saul—without the anointed with oil.
| הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן׃ |
22 From the blood of the wounded, From the fat of the mighty, The bow of Jonathan Has not turned backward; And the sword of Saul does not return empty.
| מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם׃ |
23 Saul and Jonathan! They are loved and pleasant in their lives, And in their death they have not been parted. They have been lighter than eagles, They have been mightier than lions!
| שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו׃ |
24 Daughters of Israel! Weep for Saul, Who is clothing you [in] scarlet with delights. Who is lifting up ornaments of gold on your clothing.
| בנות ישראל אל שאול בכינה המלבשכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן׃ |
25 How the mighty have fallen In the midst of the battle! Jonathan [was] wounded on your high places!
| איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על במותיך חלל׃ |
26 I am in distress for you, my brother Jonathan, You were very pleasant to me; Your love was wonderful to me, Above the love of women!
| צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים׃ |
27 How the mighty have fallen, Indeed, the weapons of war perish!”
| איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה׃ |
