Song of Solomon 5
1 I am come into my garden, my sister, [my] bride; I have plucked my myrrh with my spice; I have eaten my sugar-cane with my honey; I have drunk my wine with my milk: eat, ye companions; drink, yea, drink abundantly, ye friends.—
| באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים׃ |
2 I slept, but my heart was awake: [there was] the voice of my beloved that knocked, “Open for me, my sister, my beloved, my dove, my guiltless one; for my head is filled with dew, and my locks with the drops of the night.”
| אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה׃ |
3 I have put off my coat: how shall I put it on? I have washed my feet: how shall I defile them?
| פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם׃ |
4 My friend stretched forth his hand through the opening, and my inmost parts were moved for him.
| דודי שלח ידו מן החר ומעי המו עליו׃ |
5 I rose up myself to open for my friend; and my hands dropped with myrrh, and my fingers with fluid myrrh, upon the handles of the lock.
| קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול׃ |
6 I indeed opened for my beloved; but my beloved had vanished, and was gone: my soul had failed me while he was speaking; I sought him, but I could not find him; I called him, but he answered me not.
| פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני׃ |
7 Then found me the watchmen that walked about the city; they smote me, they wounded me: they took away my vail from me, they that watched the walls.
| מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שמרי החמות׃ |
8 I adjure you, O daughters of Jerusalem, if ye find my beloved, what will ye tell him? that I am sick of love.—
| השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני׃ |
9 What is thy friend more than another's friend, O thou fairest of women? what is thy friend more than another's friend, that thus thou adjurest us?—
| מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו׃ |
10 My friend is white and ruddy, distinguished among ten thousand.
| דודי צח ואדום דגול מרבבה׃ |
11 His head is bright as the finest gold, his locks are like waving foliage, and black as a raven.
| ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב׃ |
12 His eyes are like [those of] doves by streamlets of waters, bathed in milk, well fitted in their setting.
| עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב ישבות על מלאת׃ |
13 His cheeks are as a bed of spices, as turrets of sweet perfumes: his lips, like lilies, dropping with fluid myrrh.
| לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עבר׃ |
14 His hands are like wheels of gold beset with the chrysolite: his body, an image made of ivory overlaid with sapphires.
| ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים׃ |
15 His legs are like pillars of marble, resting upon sockets of fine gold: his countenance is as Lebanon, excellent like the cedars.
| שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז מראהו כלבנון בחור כארזים׃ |
16 His palate is full of sweets, and every thing in him is agreeable. This is my friend, and this is my beloved, O daughters of Jerusalem.—
| חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם׃ |
