Psalms 74
1 “A Maskil of Assaph.” Why, O God, hast thou cast us off for ever? why will thy anger smoke against the flock of thy pasture?
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ |
2 Remember thy congregation, which thou didst acquire of old; which thou didst redeem as the tribe of thy inheritance: this mount Zion, whereon thou hast dwelt.
| זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ |
3 Lift up thy steps unto the perpetual heaps of ruins: the enemy hath ill-used every thing in the sanctuary.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ |
4 Thy adversaries have roared in the midst of thy places of assembly: they have set up their signs for signs.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ |
5 [The enemy] is known as one that lifteth up high axes against the thickets of a forest.
| יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ |
6 And now they hew in pieces the carved work thereof altogether with hatchets and hammers.
| ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ |
7 They have set on fire thy sanctuary; to the ground have they profaned the dwelling-place of thy name.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ |
8 They have said in their heart, We will oppress them altogether: they have burnt up all the places of assembly of God in the land.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ |
9 Our signs do we not see: there is no more any prophet: and there is no one among us that knoweth how long.
| אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ |
10 How long, O God, shall the adversary utter defiance? shall the enemy blaspheme thy name for ever?
| עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ |
11 Why withdrawest thou thy hand, and thy right hand? [draw it] out of thy bosom—exterminate [them];
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ |
12 Since [thou] God art my King from olden days, working salvation in the midst of the earth.
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ |
13 It was thou that didst divide by thy strength the sea: thou brokest in pieces the heads of the crocodiles on the waters.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ |
14 Thou didst crush the heads of leviathan, and gavest them as food to the people inhabiting the wilderness.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ |
15 Thou didst cleave fountain and stream: thou didst dry up ever-flowing rivers.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ |
16 Thine is the day and thine is the night: it is thou who hast prepared the luminary and the sun.
| לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ |
17 It is thou who hast set up all the boundaries of the earth: summer and winter—thou thyself hast formed them.
| אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ |
18 Remember this, that the enemy hath defied the Lord, and that a worthless foolish people have blasphemed thy name.
| זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ |
19 Oh give not up unto the multitude of enemies the soul of thy turtle-dove: the congregation of thy afflicted do not thou forget for ever.
| אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ |
20 Look unto the covenant; for the dark places of the earth are full of habitations of violence.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ |
21 Oh let not the oppressed return confounded: let the poor and needy praise thy name.
| אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ |
22 Arise, O God, plead thy own cause: remember thy defiance from the worthless fool all the day.
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ |
23 Forget not the voice of thy adversaries: the tumult of those that rise up against thee ascendeth continually.
| אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ |
