Psalms 139
1 “To the chief musician, by David, a psalm.” O Lord! thou hast searched me through, and thou knowest [me].
| למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע |
2 Thou indeed knowest my sitting down and my rising up, thou understandest my thinking while yet afar off.
| אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק |
3 My walking and my lying down hast thou limited, and with all my ways art thou acquainted.
| ארחי ורבעי זרית וכל-דרכי הסכנתה |
4 For, while there is not a word on my tongue, lo, thou, O Lord, knowest it entirely.
| כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה |
5 Behind and before hast thou hedged me in, and thou placest upon me thy hand.
| אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה |
6 Too wonderful is such knowledge for me: it is too exalted, I cannot attain unto it.
| פלאיה (פליאה) דעת ממני נשגבה לא-אוכל לה |
7 Whither shall I go from thy spirit? or whither shall I flee away from thy presence?
| אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח |
8 If I should ascend into heaven, thou art there; and if I should make my bed in the nether world, behold, thou art there. (Sheol h7585)
| אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך (Sheol h7585) |
9 If I should lift up the wings of the morning-dawn, if I should dwell in the uttermost parts of the sea:
| אשא כנפי-שחר אשכנה באחרית ים |
10 Even there would thy hand lead me, and thy right hand would seize hold of me.
| גם-שם ידך תנחני ותאחזני ימינך |
11 If I said, Surely darkness shall enshroud me, and into night [be turned] the light about me:
| ואמר אך-חשך ישופני ולילה אור בעדני |
12 Yet even darkness can obscure nothing from thee; but the night will shine like the day; both the darkness and the light are alike [to thee].
| גם-חשך לא-יחשיך ממך ולילה כיום יאיר-- כחשיכה כאורה |
13 For thou possessest my reins: thou hast covered me in my mother's womb.
| כי-אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי |
14 I will thank thee therefore, that I am [so] fearfully [and] wonderfully made: wonderful are thy works; and that my soul knoweth right well.
| אודך-- על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד |
15 My being was not concealed from thee, when I was made in secret, when I was [so to say] embroidered in the lowest parts of the earth.
| לא-נכחד עצמי ממך אשר-עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ |
16 My undeveloped substance did thy eyes see; and in thy book were all of them written down—the days which have been formed, while yet not one of them was here.
| גלמי ראו עיניך ועל-ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא (ולו) אחד בהם |
17 And how precious are unto me thy thoughts, O God! how mightily great is their sum!
| ולי--מה-יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם |
18 Should I count them, they would be more numerous than the sand: I awake, and I am still with thee.
| אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך |
19 If thou wouldst but slay the wicked, O God! and ye men of blood, depart from me.
| אם-תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני |
20 Who speak of thee for a wicked end, thy enemies, that bear [thy name] for a vain purpose.
| אשר ימרוך למזמה נשוא לשוא עריך |
21 Behold, those that hate thee I ever hate, O Lord; and for those that rise up against thee do I feel loathing.
| הלוא-משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט |
22 With the utmost hatred do I hate them: enemies are they become unto me.
| תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי |
23 Search me through, O God, and know my heart; probe me, and know my thoughts:
| חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי |
24 And see if there be a way of perverseness in me, and lead me on the way of eternity.
| וראה אם-דרך-עצב בי ונחני בדרך עולם |
