Lamentations 4
1 Oh how is the gold become dim! how is the most fine gold changed! how are the stones of the sanctuary poured out at the corners of every street.
| איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות |
2 The precious sons of Zion, valued equal to pure gold, how are they now esteemed as earthen pitchers, the work of the hands of the potter!
| בני ציון היקרים המסלאים בפז--איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר |
3 Even wild beasts offer the breast, they give suck to their young ones: the daughter of my people is become cruel, like the ostriches in the wilderness.
| גם תנין (תנים) חלצו שד היניקו גוריהן בת עמי לאכזר כי ענים (כיענים) במדבר |
4 The tongue of the suckling cleaveth to its palate by reason of thirst: babes ask for bread, there is not one to break it for them.
| דבק לשון יונק אל חכו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם |
5 Those that used to eat dainty food are desolate in the streets: they that were reared up on scarlet now embrace dunghills.
| האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות |
6 For greater is the iniquity of the daughter of my people than the sin of Sodom, that was overthrown as it were in a moment, and no human hands were laid on her.
| ויגדל עון בת עמי מחטאת סדם ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים |
7 Her crowned princes were purer than snow, they were whiter than milk, they were more brilliant in body than pearls, more than the sapphire, their countenance:
| זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם |
8 Darker than black is now their visage; they are not to be recognized in the streets: their skin is shriveled fast upon their bones; it is dry, it is become like wood.
| חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ |
9 Happier are those slain by the sword than those slain by hunger; for those poured forth their blood, being pierced through, —[these perished] without the fruits of the field.
| טובים היו חללי חרב מחללי רעב שהם יזבו מדקרים מתנובת שדי |
10 The hands of merciful women cooked their own children: they became food unto them in the downfall of the daughter of my people.
| ידי נשים רחמניות--בשלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת עמי |
11 The Lord hath let loose all his fury: he hath poured out the fierceness of his anger: and he hath kindled a fire in Zion, which hath devoured her foundations.
| כלה יהוה את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון ותאכל יסדתיה |
12 The kings of the earth, and all the inhabitants of the world, would not believe that an adversary or an enemy could ever enter within the gates of Jerusalem.
| לא האמינו מלכי ארץ וכל (כל) ישבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם |
13 [But it hath happened] because of the sins of her prophets, the iniquities of her priests, that had shed in the midst of her the blood of the righteous.
| מחטאות נביאיה עונת כהניה השפכים בקרבה דם צדיקים |
14 They wandered about blindly in the streets, they became defiled with blood; so that men were not able to touch their garments.
| נעו עורים בחוצות נגאלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבשיהם |
15 Depart, ye unclean, they called out unto them: depart, depart, touch not. So they flee away and also wander about: men say among the nations, They shall no more sojourn there.
| סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו--כי נצו גם נעו אמרו בגוים לא יוספו לגור |
16 The anger of the Lord hath divided them; he will no more look at them: the faces of the priests they respected not, and the elders they spared not.
| פני יהוה חלקם לא יוסיף להביטם פני כהנים לא נשאו זקנים (וזקנים) לא חננו |
17 Even now our eyes anxiously wait for our valueless help: in our waiting have we waited for a nation that cannot help.
| עודינה (עודינו) תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושע |
18 They hunt our steps, that we cannot walk in our streets: our end is near, our days are full: for our end is come.
| צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצנו מלאו ימינו כי בא קצנו |
19 Swifter were our pursuers than the eagles of heaven: upon the mountains did they hotly follow us: in the wilderness did they lie in wait for us.
| קלים היו רדפינו מנשרי שמים על ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו |
20 The breath of our nostrils, the anointed of the Lord, was caught in their pits, he, of whom we said, Under his shadow shall we live among the nations.
| רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים |
21 Be glad and rejoice, O daughter of Edom, that dwellest in the land of 'Uz: also unto thee shall the cup pass; thou wilt be drunken, and make thyself naked.
| שישי ושמחי בת אדום יושבתי (יושבת) בארץ עוץ גם עליך תעבר כוס--תשכרי ותתערי |
22 Brought to an end is thy iniquity, O daughter of Zion; He will no more carry thee away into exile: He visiteth thy iniquity, O daughter of Edom; He layeth open thy sins.
| תם עונך בת ציון--לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום גלה על חטאתיך |
