Job 7
1 Is there not a limited time of service to a mortal upon the earth? Are not his days also like the days of a hired laborer?
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו |
2 As a servant eagerly longeth for the shadow, and as a hired laborer hopeth for his reward:
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו |
3 So was I compelled to possess months of vanity, and nights of trouble were counted out unto me.
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי |
4 When I He down, I say, When shall I arise, and the night be gone? and I am wearied with tossings about till the dawn of day.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף |
5 My flesh is covered with worms and clods of dust: my skin is burst open, and become loathsome.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס |
6 My days hasten away more swiftly than a weaver's shuttle, and they come to an end in the absence of hope.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה |
7 Oh remember that nothing but a breath is my life; that my eye will not again see happiness;
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב |
8 The eye of him that seeth me now will not behold me again: [thou fixest] thy eyes upon me, and I am no more.
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני |
9 As the cloud vanisheth and passeth away: so will he that goeth down to the nether world not come up again. (Sheol h7585)
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) |
10 He will return no more to his house, and his place will not recognize him any more.
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו |
11 Therefore will I also not restrain my mouth: I will speak in the anguish of my spirit: I will complain in the bitterness of my soul.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי |
12 Am I a sea, or a monster, that thou settest a watch over me?
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר |
13 For should I say, My bed shall comfort me, my couch shall help me bear my complaint:
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי |
14 Then wouldst thou frighten me with dreams, and with visions wouldst thou terrify me;
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני |
15 So that my soul would choose strangling, death rather than these limbs of mine.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי |
16 I loathe it; I cannot live for ever: let me alone; for my days are but nought.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי |
17 What is the mortal, that thou shouldst make him great? and that thou shouldst direct thy heart toward him?
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך |
18 And that thou shouldst visit him every morning, probe him every moment?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו |
19 How long wilt thou not turn thy regard from me, nor let; me loose till I swallow down my spittle?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי |
20 If I have sinned, what [injury] can I cause unto thee, O thou Guardian of men? why hast thou set me as an object for thee to strike at, so that I am become a burden to myself?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא |
21 And why wilt thou not forgive my transgression, and let my iniquity pass away? for soon must I lie down in the dust; and thou wilt seek for me, but I shall be no more.
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני |
