Job 6
1 Then answered Job, and said,
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Oh that my vexation could be truly weighed, and my calamity; oh that men might lift it up in the balances at once!
| לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃ |
3 For now it is already heavier than the sand of the sea: therefore are my words confused.
| כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃ |
4 For the arrows of the Almighty are within me, the poison whereof my spirit drinketh it: the terrors of God set themselves in array against me.
| כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃ |
5 Doth the wild ass bray over the grass? or loweth the ox over his fodder?
| הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃ |
6 Is ever tasteless food eaten without salt? or is there any flavor in the white of an egg?
| היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃ |
7 My soul refuseth to touch them: they are unto me like disgusting food.
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃ |
8 Oh that some one would grant the accomplishment of my request; and that God would grant me the fulfillment of my hope!
| מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃ |
9 Yea, that it would please God that he might crush me: that he would let loose his hand, and make an end of me!
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃ |
10 Then would this be still my comfort; yea, I would rejoice in my pain while be would not spare: that I have not gainsaid the commands of the Holy One.—
| ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃ |
11 What is my strength, that I should wait? and what my end, that I should yet longer retain my patience?
| מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃ |
12 Is the strength of stones my strength? or is my flesh brazen?
| אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃ |
13 Truly, am I not without my help in me? and is not wise counsel driven far away from me?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃ |
14 As though I were one who refuseth kindness to his friend, and forsaketh the fear of the Almighty:
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃ |
15 My brothers are treacherous as a brook, like flowing brooks they pass along;
| אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃ |
16 Which are made turbid by reason of the ice, wherein the snow hideth itself;
| הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃ |
17 At the time when they feel the warmth, they vanish; when it is hot, they are quenched out of their place.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃ |
18 The paths of their course wind themselves along; they go in the wilderness and are lost.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃ |
19 The caravans of Thema look hither, the travelling companies Sheba hope for them;
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃ |
20 But they stand ashamed because they had trusted; they come thither and are made to blush.
| בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃ |
21 For truly now ye are like such a one: ye see my terrible state and are afraid.
| כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃ |
22 Have I then ever said, Give me something, and out of your property offer a bribe in my behalf?
| הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃ |
23 And deliver me from the hand of the adversary? and redeem from the hand of tyrants?
| ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃ |
24 Teach me, and I will indeed remain silent; and wherein I erred give me to understand.
| הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃ |
25 How pleasant are straightforward words! but what doth arguing prove?
| מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃ |
26 Do ye think to reprove words, and [to regard] as wind the speeches of one that is despairing?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃ |
27 Yea, ye would cast any thing upon the fatherless, and ye would dig a pit against your friend.
| אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃ |
28 But now, if it please you, turn yourselves toward me, and [say] whether I would lie before your face.
| ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃ |
29 Reflect again, I pray you, there will be no wrong: yea, reflect once more, my righteousness [will be found] therein.
| שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃ |
30 Is there any wrong on my tongue? or should my palate not understand [if I spoke] what is iniquitous?
| היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃ |
