< Job 31 >

1 A covenant had I made with my eyes: how then should I fix my look on a virgin?
ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה׃
2 And what then would have been my portion of God from above? and what lot of the Almighty from on high?
ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרמים׃
3 Is not calamity [ready] for the unjust? and misfortune for the wrong-doers?
הלא איד לעול ונכר לפעלי און׃
4 Behold, he truly seeth my ways, and numbereth all my steps;
הלא הוא יראה דרכי וכל צעדי יספור׃
5 [And knoweth] whether I have walked with vain desires, or if my foot hath hastened after deceit.
אם הלכתי עם שוא ותחש על מרמה רגלי׃
6 Let him weigh me then in a righteous balance, and let God acknowledge my integrity,
ישקלני במאזני צדק וידע אלוה תמתי׃
7 If my step have turned aside from the [proper] way, and my heart have walked after my eyes, and if any blemish have cleaved to my hands:
אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום׃
8 Then let me sow, and let another eat; and let what I have growing be rooted out.
אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישרשו׃
9 If my heart have been beguiled toward a woman, or if I have lain in wait at my neighbor's door:
אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי׃
10 Then may my wife labor at the mill for another, and may strangers ill-use her;
תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין׃
11 For this would be incest; yea, it would be an iniquity [to be punished by] the judges;
כי הוא זמה והיא עון פלילים׃
12 For it would be a fire that consumeth down to the place of corruption, and would root out all my products.
כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתי תשרש׃
13 If ever I cast aside the justice due to my man-servant and my maid-servant, when they contended with me:
אם אמאס משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי׃
14 What then could I do when God should rise up? and when he should investigate, what could I answer him?
ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקד מה אשיבנו׃
15 Did not he that made me make him born or a woman? and did not the same one fashion us in the womb?
הלא בבטן עשני עשהו ויכננו ברחם אחד׃
16 If ever I denied the wish of the indigent, or ever allowed the eyes of the widow to fall [in vain hopes];
אם אמנע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה׃
17 Or if ever I ate my bread by myself alone, and the fatherless did not eat thereof;
ואכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה׃
18 (For from my youth he was brought up with me, as though we were of one father, and I have guided her [as though she was sprung] from my mother's womb; )
כי מנעורי גדלני כאב ומבטן אמי אנחנה׃
19 If ever I saw any one perishing for want of clothing, or the needy without covering:
אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון׃
20 If his loins have not blessed me, and if he have not been warmed with the fleece of my sheep;
אם לא ברכוני חלצו ומגז כבשי יתחמם׃
21 If I have swung my hand against the fatherless, because I saw in the gate those that would help me:
אם הניפותי על יתום ידי כי אראה בשער עזרתי׃
22 Then may my shoulder fall from my shoulder-blade, and my arm be broken from the channel-bone;
כתפי משכמה תפול ואזרעי מקנה תשבר׃
23 For dreaded by me was the calamitous punishment of God, and against his highness I can accomplish nothing.
כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל׃
24 If I have made gold my confidence, or have said to the fine gold, Thou art my trust:
אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי׃
25 If ever I rejoiced because my wealth was abundant, and because my hand had gotten much;
אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי׃
26 If ever I looked at the light [of the sun] when he shone brightly and on the moon walking in splendor:
אם אראה אור כי יהל וירח יקר הלך׃
27 And my heart became misled in secret, and my hand kissed my mouth:
ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי׃
28 This also were an iniquity to be punished by the judge; for thus would I have denied the God that is above.
גם הוא עון פלילי כי כחשתי לאל ממעל׃
29 If ever I rejoiced at the downfall of him that hated me, or was elated when evil befell him; —
אם אשמח בפיד משנאי והתעררתי כי מצאו רע׃
30 But I suffered not my mouth to sin by denouncing with a curse his soul: —
ולא נתתי לחטא חכי לשאל באלה נפשו׃
31 If the men of my tent said not, Oh is there one that is not satisfied of his flesh; —
אם לא אמרו מתי אהלי מי יתן מבשרו לא נשבע׃
32 In the street a stranger had not to lodge; my doors I held open to the roadside;
בחוץ לא ילין גר דלתי לארח אפתח׃
33 If I covered up my transgressions like a common man, by hiding in my bosom my iniquity;
אם כסיתי כאדם פשעי לטמון בחבי עוני׃
34 Because I dreaded the great multitude, or because the contempt of families did terrify me, so that I kept silence, and dared not to go out of the door; —
כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני ואדם לא אצא פתח׃
35 Oh who will bring me one that would hear me! behold, here is my plea; may the Almighty answer me; and any record which my opponent may have written, —
מי יתן לי שמע לי הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי׃
36 Surely upon my shoulder would I carry it: I would bind it as a crown unto me.
אם לא על שכמי אשאנו אענדנו עטרות לי׃
37 The number of my steps would I tell him: as [to] a prince would I go near unto him.—
מספר צעדי אגידנו כמו נגיד אקרבנו׃
38 If my land ever cried out because of me, or if its furrows wept together;
אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון׃
39 If I ever consumed its strength without payment, or caused the soul of its owners to grieve:
אם כחה אכלתי בלי כסף ונפש בעליה הפחתי׃
40 Then may instead of wheat, thorns come forth, and instead of barley, cockle. (Here end the words of Job.)
תחת חטה יצא חוח ותחת שערה באשה תמו דברי איוב׃

< Job 31 >