Job 16
1 Then answered Job, and said,
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 I have heard many things such as these: troublesome comforters are ye all.
| שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם׃ |
3 Shall there be any end to words of wind? or what compelleth thee that thou shouldst answer?
| הקץ לדברי רוח או מה ימריצך כי תענה׃ |
4 I also could well speak as ye do: if your soul were but in my soul's stead, I could overwhelm you with words, and could shake my head at you.
| גם אנכי ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי׃ |
5 But I would strengthen you with my mouth, and the condolence of my lips should restrain [your grief].
| אאמצכם במו פי וניד שפתי יחשך׃ |
6 Though I were to speak, my pain would not be restrained; and though I should forbear, what will go away from me?
| אם אדברה לא יחשך כאבי ואחדלה מה מני יהלך׃ |
7 But now he hath made me weary: thou hast made desolate all my company.
| אך עתה הלאני השמות כל עדתי׃ |
8 And thou hast filled me with wrinkles, they are my witnesses; and my leanness riseth up for me, giveth its testimony to my face.
| ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה׃ |
9 In his wrath he teareth me to pieces, and assaileth me: he gnasheth over me with his teeth; my adversary sendeth threatening looks at me.
| אפו טרף וישטמני חרק עלי בשניו צרי ילטוש עיניו לי׃ |
10 They now open wide against me their mouth; reproachfully they smite my cheek: altogether do they assemble against me.
| פערו עלי בפיהם בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון׃ |
11 God hath surrendered me to the unjust, and cast me down into the hands of the wicked.
| יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטני׃ |
12 I was at ease, but he hath crushed me; he hath also grasped me by the neck, and shaken me to pieces, and set me up unto himself as a mark;
| שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה׃ |
13 His archers encompass me round about; he cleaveth my reins sunder, and doth not pity; he poureth out upon the ground my gall;
| יסבו עלי רביו יפלח כליותי ולא יחמול ישפך לארץ מררתי׃ |
14 He breaketh me down with breach upon breach; he runneth against me like a mighty man.
| יפרצני פרץ על פני פרץ ירץ עלי כגבור׃ |
15 Sackcloth have I sewed upon my skin, and my horn I roll in the dust.
| שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני׃ |
16 My face gloweth from weeping, and on my eyelids resteth the shadow of death:
| פני חמרמרה מני בכי ועל עפעפי צלמות׃ |
17 Not because any violence is in my hands, and while my prayer is pure.
| על לא חמס בכפי ותפלתי זכה׃ |
18 Earth! do thou not cover up my blood, and let no place restrain my cry.
| ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי׃ |
19 Even now, behold, my witness is in the heavens, and one that testifieth for me is on high.
| גם עתה הנה בשמים עדי ושהדי במרומים׃ |
20 Are my friends my defenders? unto God my eye poureth out [its tears].
| מליצי רעי אל אלוה דלפה עיני׃ |
21 And oh that a man might plead with God, as one son of earth with the other!
| ויוכח לגבר עם אלוה ובן אדם לרעהו׃ |
22 For when the numbered years are passed, then must I travel a path whence I cannot return.
| כי שנות מספר יאתיו וארח לא אשוב אהלך׃ |
