Job 14
1 Man born of a woman is short of days, and sated with harrowing trouble.
| אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃ |
2 Like a flower he cometh forth, and is cut down: and he fleeth like a shadow, and remaineth not.
| כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃ |
3 And yet on such a one dost thou open thy eyes, and me thou bringest into judgment with thee?
| אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃ |
4 Who can make a clean thing out of an unclean? not one [thing].
| מי יתן טהור מטמא לא אחד׃ |
5 Seeing that his days are determined, the number of his months are [fixed] with thee, that thou hast set his bounds which he cannot pass:
| אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃ |
6 Turn thyself from him that he may recover from his pain, and be able to enjoy like a hired laborer his day.
| שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃ |
7 For there is hope for the tree: if it be cut down, it may still sprout again, while its young shoot will not cease.
| כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃ |
8 If even its root become old in the earth, and its stock die in the dust:
| אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃ |
9 Yet through the scent of water will it flourish [again], and produce boughs as though It were newly planted.
| מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃ |
10 But man dieth, and lieth powerless: yea, the son of earth departeth—and where is he?
| וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃ |
11 The waters run off from the sea, and the river faileth and drieth up:
| אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃ |
12 So doth man lie down, and riseth not: till the heavens be no more, they will not awake, and will not be roused out of their sleep.
| ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃ |
13 Oh who would grant that thou mightest hide me in the nether world, that thou mightest conceal me, until thy wrath be appeased, that thou mightest set for me a fixed time, and remember me then! (Sheol h7585)
| מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃ (Sheol h7585) |
14 Or, when a man dieth, will he live again? all the days of my time of service would I then wait, till [the hour of] my release were come.
| אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃ |
15 Do thou call, and I will truly answer thee: have a desire for the work of thy hands.
| תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃ |
16 Yet now thou numberest my steps: and thou waitest not with [the punishment of] my sin.
| כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃ |
17 Sealed up in a bag is my transgression, and thou yet addest to my iniquity.
| חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃ |
18 But truly a falling mountain will crumble, and [even] a rock is moved out of its place.
| ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃ |
19 The water weareth out stones; thou sweepest away their fragments [like] the dust of the earth: and so thou destroyest the hope of man.
| אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃ |
20 Thou assailest him with might without ceasing, till he passeth away: thou changest his countenance, and sendest him off.
| תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃ |
21 His children acquire honor, but he knoweth it not: and they are esteemed little, but he perceiveth nothing of them.
| יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃ |
22 But his body. on him, feeleth pain, and his soul will mourn for him.
| אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃ |
