Job 13
1 Lo, all [this] hath my eye seen, my ear hath heard and noted it for itself;
| הן כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה׃ |
2 As much as ye know, do I also know: I do not fall short compared with you.
| כדעתכם ידעתי גם אני לא נפל אנכי מכם׃ |
3 However, I would gladly speak to the Almighty; and to argue with God do I desire.
| אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ׃ |
4 But ye are inventors of falsehood, physicians of no value are all of you.
| ואולם אתם טפלי שקר רפאי אלל כלכם׃ |
5 Oh, who would grant that ye might keep a profound silences! and it would he accounted unto you as wisdom.
| מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׃ |
6 Do hearken but to my reasoning, and listen to the pleadings of my lips.
| שמעו נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו׃ |
7 Will ye speak wrong things for God? and will ye speak for him deceitfully?
| הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה׃ |
8 Will ye show him undue favor, when ye contend for God?
| הפניו תשאון אם לאל תריבון׃ |
9 Will it be well if he should search you out? or as one overreacheth another mortal, do ye expect to overreach him?
| הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו׃ |
10 He will surely reprove you, if in secret you show him undue favor.
| הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון׃ |
11 Doth not his excellency terrify you? and his dread fall upon you?
| הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם׃ |
12 The things you remember are mere proverbs of ashes, your high-places are high-places of clay.
| זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם׃ |
13 Keep silence toward me, that I may indeed speak, and let pass over me what will.
| החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה׃ |
14 Whatever it may cost, I will take my flesh in my teeth, and my life will I put in my hand.
| על מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי׃ |
15 Lo, though he slay me, yet will I trust in him: only I will argue my own ways before him.
| הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח׃ |
16 Even he will come to my assistance; for a hypocrite cannot come before him.
| גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא׃ |
17 Listen well to my word, and to my demonstration with your ears.
| שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם׃ |
18 Behold now, I have arrayed my cause: I know that I shall be indeed justified.
| הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק׃ |
19 Who is he that will contend with me? for now, if I keep silence, I must perish.
| מי הוא יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע׃ |
20 Only two things do not unto me: then will I not hide myself from thy presence.
| אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר׃ |
21 Remove thy hand far from me; and let not thy dread terrify me.
| כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני׃ |
22 Then call thou, and I will answer; or let me speak, and do thou reply to me.
| וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני׃ |
23 How many are my iniquities and sins? my transgression and my sin let me know.
| כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני׃ |
24 Wherefore wilt thou hide thy face, and regard me as an enemy unto thee?
| למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך׃ |
25 Wilt thou terrify a leaf driven about [by the wind]? and wilt thou pursue dry stubble?
| העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף׃ |
26 That thou writest bitter decrees against me, and assignest unto me the iniquities of my youth;
| כי תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי׃ |
27 And [that] thou puttest my feet in the stocks, and watchest narrowly all my paths; [and] settest for thyself a mark upon the soles of my feet?
| ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי על שרשי רגלי תתחקה׃ |
28 And yet the body decayeth like a rotten thing, as a garment that the moth hath eaten.
| והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש׃ |
