Job 10
1 My soul is disgusted with my life; I will give free vent to my complaint over myself; I will speak in the bitterness of my soul.
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃ |
2 I will say unto God, Do not condemn me; let me know for what cause thou contendest against me.
| אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃ |
3 Is it well for thee that thou shouldst oppress, that thou shouldst reject the labor of thy hands, and shed light upon the counsel of the wicked?
| הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃ |
4 Hast thou eyes of flesh? or wilt thou see as a mortal seeth?
| העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃ |
5 Are thy days as the days of a mortal, or are thy years as the days of a man,
| הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃ |
6 That thou inquirest after my iniquity, and searchest after my sin?
| כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃ |
7 Still it is within thy knowledge that I am not wicked, and there is none that can deliver me out of thy hand.
| על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃ |
8 Thy hands have carefully fashioned me and made me; every thing is in harmony all round about; and yet thou dost destroy me!
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃ |
9 Remember, I beseech thee, that as though I were clay hast thou made me; and wilt thou cause me to return again unto the dust?
| זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃ |
10 Behold, like milk didst thou pour me out, and like cheese didst thou curdle me.
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃ |
11 With skin and flesh didst thou clothe me, and with bones and sinews didst thou cover me.
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃ |
12 Life and kindness didst thou grant me, and thy providence watched over my spirit.
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃ |
13 And yet these things hadst thou treasured up in thy heart: I know that this was [resolved] within thee.
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃ |
14 If I have sinned, then dost thou watch me, and from my iniquity thou wilt not declare me guiltless.
| אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃ |
15 If I be wicked, woe unto me: and if I be righteous, I can still not lift up my head; I am sated with disgrace, and ever seeing my affliction;
| אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃ |
16 And it constantly increaseth; like a fierce lion dost thou hunt for me; and again thou showest thyself continually wonderful on me;
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃ |
17 Thou ever renewest thy witnesses against me, and causest thy indignation to grow strong against me; changes and multitudes [of sufferings] are around me.
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃ |
18 Wherefore then didst thou bring me forth out of the womb? Oh that I had perished, and that no eye had seen me!
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃ |
19 That I were as though I had not been, —had been borne from the womb to the grave.
| כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃ |
20 Lo! my days are but few: cease, then, withdraw from me [thy hand], that I may recover my cheerfulness a little.
| הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃ |
21 Before I go, and return not, to the land of darkness and the shadow of death,
| בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃ |
22 A land of utter gloom, as of the darkness of the shadow of death, without any order, and the light of which is like utter gloom.
| ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃ |
