Jeremiah 7

1 The word that came to Jeremiah from the Lord, saying,

הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה לאמר׃

2 Place thyself in the gate of the house of the Lord, and proclaim there this word, and say, Hear the word of the Lord, all ye of Judah, that enter in by these gates to bow down before the Lord.

עמד בשער בית יהוה וקראת שם את הדבר הזה ואמרת שמעו דבר יהוה כל יהודה הבאים בשערים האלה להשתחות ליהוה׃

3 Thus hath said the Lord of hosts, the God of Israel, Amend your ways and your deeds, and I will permit you to dwell in this place.

כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל היטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה׃

4 [But] do not rely on the words of falsehood, saying, The temple of the Lord, The temple of the Lord, The temple of the Lord, [as] they [say].

אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל יהוה היכל יהוה היכל יהוה המה׃

5 For if ye thoroughly amend your ways and your deeds; if ye thoroughly execute justice between a man and his neighbor;

כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו׃

6 If ye oppress not the stranger, the fatherless, and the widow, and shed not innocent blood in this place, and walk not after other gods to your own hurt:

גר יתום ואלמנה לא תעשקו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה ואחרי אלהים אחרים לא תלכו לרע לכם׃

7 Then will I permit you to dwell in this place, in the land that I have given to your fathers, from eternity to eternity.

ושכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם למן עולם ועד עולם׃

8 Behold, ye rely on the words of falsehood, that cannot profit.

הנה אתם בטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל׃

9 How? will ye steal, murder, and commit adultery, and swear falsely, and burn incense unto Ba'al, and walk after other gods of which ye have no knowledge;

הגנב רצח ונאף והשבע לשקר וקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם׃

10 And [then] come and stand before my presence in this house, which is called by my name, and say, “We are delivered;” in order to do all these abominations?

ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה׃

11 Is then this house, which is called by my name, become a den of robbers in your eyes? [But] I also, behold, I have seen it, saith the Lord.

המערת פרצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם גם אנכי הנה ראיתי נאם יהוה׃

12 For go ye now unto my place which was in Shiloh, where I caused my name to dwell at the first, and see what I did unto it because of the wickedness of my people Israel.

כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו אשר שכנתי שמי שם בראשונה וראו את אשר עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל׃

13 And now, whereas ye have done all these acts, saith the Lord, and I spoke unto you, causing [the prophets] to rise up early and speaking, while ye would not hear; and I called you, but ye would not answer:

ועתה יען עשותכם את כל המעשים האלה נאם יהוה ואדבר אליכם השכם ודבר ולא שמעתם ואקרא אתכם ולא עניתם׃

14 Therefore will I do unto this house, which is called by my name, whereon ye rely, and unto the place which I have given to you and to your fathers, as I have done to Shiloh.

ועשיתי לבית אשר נקרא שמי עליו אשר אתם בטחים בו ולמקום אשר נתתי לכם ולאבותיכם כאשר עשיתי לשלו׃

15 And I will cast you out of my presence, as I have cast out all your brethren, all the seed of Ephraim.

והשלכתי אתכם מעל פני כאשר השלכתי את כל אחיכם את כל זרע אפרים׃

16 But thou—pray not thou in behalf of this people, nor lift up in their behalf entreaty or prayer, nor make intercession to me; for I will not hear thee.

ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי כי אינני שמע אתך׃

17 Dost thou not see what they are doing in the cities of Judah and in the streets of Jerusalem?

האינך ראה מה המה עשים בערי יהודה ובחצות ירושלם׃

18 The children gather wood, and the fathers kindle the fire, and the women knead dough, to make cakes for the queen of heaven, and they pour out drink-offerings unto other gods, in order to provoke me to anger.

הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים והסך נסכים לאלהים אחרים למען הכעסני׃

19 Do they provoke me to anger? saith the Lord, [and] not themselves, to the shame of their own faces?

האתי הם מכעסים נאם יהוה הלוא אתם למען בשת פניהם׃

20 Therefore thus hath said the Lord Eternal, Behold my anger and my fury shall be poured out upon this place, over man, and over beast, and over the trees of the field, and over the fruit of the ground; and it shall burn, and it shall not be quenched.

לכן כה אמר אדני יהוה הנה אפי וחמתי נתכת אל המקום הזה על האדם ועל הבהמה ועל עץ השדה ועל פרי האדמה ובערה ולא תכבה׃

21 Thus hath said the Lord of hosts, the God of Israel, Add your burnt-offerings unto your peace-sacrifices, and eat the flesh thereof.

כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עלותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר׃

22 For I spoke not with your fathers, and I commanded them not on the day of my bringing them out of the land of Egypt, concerning burnt-offering or sacrifice;

כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציא אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח׃

23 But this thing did I command them, saying, Hearken to my voice, and I will be unto you for a God, and ye shall be unto me for a people; and walk ye altogether on the way which I may command you, in order that it may be well unto you.

כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם׃

24 Yet they hearkened not, and inclined not their ear; but they walked in the counsels, in the stubbornness of their evil heart; and they went backward, and not forward:

ולא שמעו ולא הטו את אזנם וילכו במעצות בשררות לבם הרע ויהיו לאחור ולא לפנים׃

25 Since the day that your fathers came forth out of the land of Egypt until this day; and I sent unto you all my servants the prophets, sending them daily in the morning early;

למן היום אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים עד היום הזה ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים יום השכם ושלח׃

26 Yet they hearkened not unto me, and inclined not their ear; but they hardened their neck; they did worse than their fathers.

ולוא שמעו אלי ולא הטו את אזנם ויקשו את ערפם הרעו מאבותם׃

27 And if thou speak unto them all these words, and they will not hearken to thee; and if thou call unto them, and they will not answer thee:

ודברת אליהם את כל הדברים האלה ולא ישמעו אליך וקראת אליהם ולא יענוכה׃

28 Then shalt thou say unto them, This is the nation that hearken not to the voice of the Lord their God, and accept not correction; lost is the truth, and is obliterated from their mouth.

ואמרת אליהם זה הגוי אשר לוא שמעו בקול יהוה אלהיו ולא לקחו מוסר אבדה האמונה ונכרתה מפיהם׃

29 Cut off thy flowing hair, and cast it away, and take up on mountain-tops a lamentation; for rejected hath the Lord and forsaken the generation of his wrath.

גזי נזרך והשליכי ושאי על שפים קינה כי מאס יהוה ויטש את דור עברתו׃

30 For the children of Judah have done what is evil in my eyes, saith the Lord: they have set up their abominations in the house which is called by my name, to pollute it.

כי עשו בני יהודה הרע בעיני נאום יהוה שמו שקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו לטמאו׃

31 And they have built the high-places of Thophet, which is in the valley of Ben-hinnom, to burn their sons and their daughters in the fire; which I had not commanded, and which never came into my mind.

ובנו במות התפת אשר בגיא בן הנם לשרף את בניהם ואת בנתיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי׃

32 Therefore, behold days are coming, saith the Lord, that it shall not be called any more Thophet, or The valley of Ben-hinnom, but The valley of slaughter: and they shall bury in Thophet, for want of room.

לכן הנה ימים באים נאם יהוה ולא יאמר עוד התפת וגיא בן הנם כי אם גיא ההרגה וקברו בתפת מאין מקום׃

33 And the carcasses of this people shall become food unto the fowls of the heavens, and unto the beasts of the earth, with none to chase them away.

והיתה נבלת העם הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד׃

34 And I will cause to cease from the cities of Judah, and from the streets of Jerusalem, the voice of gladness, and the voice of joy, the voice of the bridegroom, and the voice of the bride; for a desert shall the land become.

והשבתי מערי יהודה ומחצות ירושלם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה הארץ׃