Jeremiah 18
1 The word which came to Jeremiah from the Lord, saying,
| הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה לאמר׃ |
2 Arise, and go down to the potter's house, and there will I let thee hear my words.
| קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את דברי׃ |
3 Then went I down to the potter's house, and, behold, he was doing work on the wheels.
| וארד בית היוצר והנהו עשה מלאכה על האבנים׃ |
4 And the vessel that he was making became spoiled as [happeneth] with the clay in the hand of the potter; and he made again thereof another vessel, as it seemed good in the eyes of the potter to make it.
| ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות׃ |
5 Then came the word of the Lord to me, saying,
| ויהי דבר יהוה אלי לאמור׃ |
6 Shall I not be able to do unto you as this potter, O house of Israel? saith the Lord. Behold, as the clay is in the potter's hand, so are ye in my hand, O house of Israel.
| הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל׃ |
7 At one instant I speak concerning a nation, and concerning a kingdom, to root out, and to pull down, and to destroy it;
| רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד׃ |
8 But should that nation, against whom I have spoken, return from their wrong-doing: then will I bethink me of the evil that I had thought to do unto them.
| ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו׃ |
9 And at one instant I speak concerning a nation, and concerning a kingdom, to build and to plant it;
| ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנת ולנטע׃ |
10 But should it do what is evil in my eyes, so as not to hearken to my voice: then will I bethink me of the good, wherewith I had thought to benefit the same.
| ועשה הרעה בעיני לבלתי שמע בקולי ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו׃ |
11 And now do say to the men of Judah, and to the inhabitants of Jerusalem, as followeth, Thus hath said the Lord, Behold, I form against you evil, and devise against you a device: do but return now every one from his evil way, and amend your ways and your deeds.
| ועתה אמר נא אל איש יהודה ועל יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם׃ |
12 And they said, It is useless: for after our own thoughts will we walk, and we will every one do after the stubbornness of his evil heart.
| ואמרו נואש כי אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו הרע נעשה׃ |
13 Therefore thus hath said the Lord, Only ask among the nations, Who hath heard the like things? a very horrible act hath the virgin of Israel committed.
| לכן כה אמר יהוה שאלו נא בגוים מי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל׃ |
14 Doth the snow of Lebanon ever quit the rock of the field? or do the far-coming, cold, flowing waters ever fail?
| היעזב מצור שדי שלג לבנון אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים׃ |
15 That my people have forgotten me, that they have burnt incense to false gods, and are made to stumble on their ways, the ancient beaten tracks, to walk in paths, on a road which is not leveled?
| כי שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה׃ |
16 To make their land desolate, a perpetual derision: every one that passeth thereby shall be astonished, and shake his head.
| לשום ארצם לשמה שרוקת עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו׃ |
17 Like an east wind will I scatter them before the enemy; with the back, and not the face, will I regard them on the day of their calamity.
| כרוח קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא פנים אראם ביום אידם׃ |
18 And they said, Come, and let us contrive devices against Jeremiah; for the law will not be lost from the priest, nor counsel from the wise, nor the word from the prophet. Come, and let us smite him with the tongue, and let us not listen to any of his words.
| ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו׃ |
19 Listen to me, O Lord, and hearken to the voice of those that contend with me.
| הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי׃ |
20 Shall evil be recompensed instead of good, that they have dug a pit for my life? Remember my standing before thee to speak good concerning them, to cause thy wrath to turn away from them.
| הישלם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם׃ |
21 Therefore give up their children to the famine, and let their life ebb out by means of the sword; and let their wives be bereaved of their children, and widows; and let their men be slain by death; their young men smitten by the sword in the battle.
| לכן תן את בניהם לרעב והגרם על ידי חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי חרב במלחמה׃ |
22 Let a cry be heard from their houses, when thou bringest a troop over them suddenly; for they have dug a pit to catch me, and laid concealed snares for my feet.
| תשמע זעקה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאם כי כרו שיחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי׃ |
23 Yet thou, Lord, knowest well all their counsel against me to [procure my] death: forgive not their iniquity, and let their sin not be blotted out from before thee; but let them be brought to stumbling before thee; in the time of thy anger deal thus with them.
| ואתה יהוה ידעת את כל עצתם עלי למות אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי והיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם׃ |
