Jeremiah 15
1 And the Lord said unto me, If Moses and Samuel were to stand before me, my favor would [still] not be toward this people: send them away out of my sight, that they may go forth.
| ויאמר יהוה אלי אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו |
2 And it shall come to pass, if they should say unto thee, Whither shall we go forth, that thou shalt say unto them, Thus hath said the Lord, Such as are destined to death, to death; and such as are destined to the sword, to the sword; and such as are destined to famine, to famine; and such as are destined to captivity, to captivity.
| והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר יהוה אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי |
3 And I will appoint over them four species, saith the Lord: The sword to slay, and the dogs to drag away, and the fowls of the heaven, and the beasts of the earth, to devour and to destroy.
| ופקדתי עליהם ארבע משפחות נאם יהוה את החרב להרג ואת הכלבים לסחב ואת עוף השמים ואת בהמת הארץ לאכל ולהשחית |
4 And I will cause them to become a horror unto all the kingdoms of the earth, on account of Menasseh the son of Hezekiah the king of Judah, because of what he did in Jerusalem.
| ונתתים לזועה (לזעוה) לכל ממלכות הארץ--בגלל מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה על אשר עשה בירושלם |
5 For who will have pity upon thee, O Jerusalem? or who will condole with thee? or who will go aside to ask after thy welfare?
| כי מי יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יסור לשאל לשלם לך |
6 Thou hast indeed forsaken me, saith the Lord, thou art gone backward; therefore do I stretch out my hand against thee, and destroy thee: I am weary with repenting.
| את נטשת אתי נאם יהוה אחור תלכי ואט את ידי עליך ואשחיתך נלאיתי הנחם |
7 And I winnow them with a fan in the gates of the land: I make childless, I annihilate my people, [since] from their ways they have not turned away.
| ואזרם במזרה בשערי הארץ שכלתי אבדתי את עמי מדרכיהם לוא שבו |
8 Their widows are more numerous before me than the sand of the seas: I bring unto them, over the mothers of the young men, a waster at noonday; I cause to fall upon her suddenly the enemy with [his] terrors.
| עצמו לי אלמנותו מחול ימים הבאתי להם על אם בחור שדד בצהרים הפלתי עליה פתאם עיר ובהלות |
9 She that had born seven children fadeth away; she breatheth out her soul, her sun is set while it is yet day; she is made ashamed and put to the blush: —and their residue will I give up to the sword before their enemies, saith the Lord.
| אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה באה (בא) שמשה בעד יומם--בושה וחפרה ושאריתם לחרב אתן לפני איביהם--נאם יהוה |
10 Woe is me, my mother, that thou hast born me, a man of contention and a man of strife to the whole land! I have not lent, nor have men lent to me: [yet] every one of them curseth me.
| אוי לי אמי--כי ילדתני איש ריב ואיש מדון לכל הארץ לא נשיתי ולא נשו בי כלה מקללוני |
11 The Lord said, Truly I will release thee for [thy] good; truly I will cause the enemy to meet thee in the time of distress and in the time of affliction.
| אמר יהוה אם לא שרותך (שריתיך) לטוב אם לוא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה--את האיב |
12 Can iron break in pieces the northern iron and copper?
| הירע ברזל ברזל מצפון ונחשת |
13 Thy wealth and thy treasures will I give up as spoil without price, and this for all thy sins, even in all thy borders.
| חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר ובכל חטאותיך ובכל גבוליך |
14 And I will cause them to pass over with thy enemies into a land which thou knowest not; for a fire is kindled in my anger, over you shall it burn.
| והעברתי את איביך בארץ לא ידעת כי אש קדחה באפי עליכם תוקד |
15 Thou well knowest it, O Lord! remember me and think of me, and avenge me on my persecutors; not according to thy long-suffering act thou for me: know, that for thy sake I have borne shame.
| אתה ידעת יהוה זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי--אל לארך אפך תקחני דע שאתי עליך חרפה |
16 When thy words were made manifest to me, then I greedily received them; and thy word became unto me the gladness and joy of my heart; for thy name is called upon me, O Lord of hosts.
| נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך (דברך) לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי יהוה אלהי צבאות |
17 I sat not in the assembly of the mirthful, and was rejoiced; because of thy inspiration I sat solitary; for thou hadst filled me with indignation.
| לא ישבתי בסוד משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני |
18 Why is my pain perpetual, and my wound incurable? it refuseth to be healed; it is truly become unto me as a deceptive spring, as waters that are not reliable.
| למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא--היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו |
19 Therefore thus hath said the Lord, If thou return, and I bring thee back again, then shalt thou stand before me; and if thou bring forth the precious from the vile, thou shalt be as my mouth: these shall return unto thee; but thou shalt not return unto them.
| לכן כה אמר יהוה אם תשוב ואשיבך לפני תעמד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם |
20 And I will make thee unto this people as a fortified brazen wall; and they will fight against thee, but they shall not prevail against thee; for I am with thee to save thee and to deliver thee, saith the Lord.
| ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני להושיעך ולהצילך נאם יהוה |
21 And I will deliver thee out of the hand of the wicked, and I will redeem thee out of the grasp of the tyrants.
| והצלתיך מיד רעים ופדתיך מכף ערצים |
