Isaiah 21
1 The doom of the desert by the sea. As tempests in the south blow with fury; so doth it come from the desert, from a terrible land.
| משא מדבר ים כסופות בנגב לחלף ממדבר בא מארץ נוראה׃ |
2 A hard vision hath been told unto me; the traitor dealeth treacherously, and the spoiler spoileth. “Go up, O 'Elam; besiege, O Media;” all sighing have I caused to cease.
| חזות קשה הגד לי הבוגד בוגד והשודד שודד עלי עילם צורי מדי כל אנחתה השבתי׃ |
3 Therefore are my loins filled with pain; pangs have seized me, like the pangs of a woman that travaileth: I am too much cramped to hear; I am too much dismayed to see.
| על כן מלאו מתני חלחלה צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמע נבהלתי מראות׃ |
4 My heart wandereth astray, dread affrighteth me: the evening of my pleasure hath he turned unto me into terror.
| תעה לבבי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה׃ |
5 Prepare the table, put on the candlesticks, eat, drink: arise, ye princes, and anoint the shield.
| ערך השלחן צפה הצפית אכול שתה קומו השרים משחו מגן׃ |
6 For thus hath said unto me the Lord, Go, set the watchman, what he seeth let him tell.
| כי כה אמר אלי אדני לך העמד המצפה אשר יראה יגיד׃ |
7 And he will see chariots, horsemen in couples, riders on asses, riders on camels; and he shall listen diligently with much heed:
| וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב קשב׃ |
8 And he calleth [like] a lion, Upon the watchtower, O Lord, do I stand continually in the daytime, and on my ward am I set all the nights.
| ויקרא אריה על מצפה אדני אנכי עמד תמיד יומם ועל משמרתי אנכי נצב כל הלילות׃ |
9 And, behold, here cometh a chariot with men, horsemen in couples, and he commenceth and saith, Fallen, fallen is Babylon; and all the graven images of her gods hath he shivered unto the ground.
| והנה זה בא רכב איש צמד פרשים ויען ויאמר נפלה נפלה בבל וכל פסילי אלהיה שבר לארץ׃ |
10 O my down-trodden [people, ] and the son of my threshingfloor: that which I have heard from the Lord of hosts, the God of Israel, have I told unto you.
| מדשתי ובן גרני אשר שמעתי מאת יהוה צבאות אלהי ישראל הגדתי לכם׃ |
11 The doom of Dumah. Unto me one calleth out of Se'ir, Watchman, what of the night? Watchman, what of the night?
| משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה מלילה שמר מה מליל׃ |
12 The watchman said, The morning cometh, and also the night: if ye will desire, desire ye; return, come again.
| אמר שמר אתה בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו׃ |
13 The doom upon Arabia. In the forest in Arabia shall ye lodge, O ye caravans of Dedanim.
| משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים׃ |
14 Toward him that is thirsty they bring water; the inhabitants of the land of Thema meet with suitable bread the fugitive.
| לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד׃ |
15 Because from the swords are they fled, from the drawn sword, and from the bent bow, and from the pressure of war.
| כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה׃ |
16 For thus hath said the Lord unto me, Within yet one year, like the years of a hired laborer, shall all the glory of Kedar be at an end:
| כי כה אמר אדני אלי בעוד שנה כשני שכיר וכלה כל כבוד קדר׃ |
17 And the residue of the number of bows of the mighty men of the children of Kedar shall be small; for the Lord the God of Israel hath spoken it.
| ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו כי יהוה אלהי ישראל דבר׃ |
