Genesis 8
1 And God remembered Noah, and every living thing, and all the cattle that were with him in the ark: and God caused a wind to pass over the earth, and the waters were assuaged;
| ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים׃ |
2 The fountains also of the deep, and the windows of heaven were stopped; and the rain from heaven was restrained.
| ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים׃ |
3 And the waters returned from off the earth, gradually returning; and the waters were abated after the end of the hundred and fifty days.
| וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃ |
4 And the ark rested in the seventh month, on the seventeenth day of the month, upon the mountains of Ararat.
| ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט׃ |
5 And the waters decreased continually until the tenth month; in the tenth month, on the first day of the month, were the tops of the mountains seen;
| והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃ |
6 And it came to pass at the end of forty days, that Noah opened the window of the ark which he had made;
| ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה׃ |
7 And he sent forth a raven which went forth to and fro, until the waters were dried up from off the earth.
| וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ׃ |
8 He then sent forth a dove from him, to see if the waters were abated from off the face of the ground.
| וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃ |
9 But the dove found no resting-place for the sole of her foot, and she returned unto him unto the ark; for there was water on the face of the whole earth; then he put forth his hand, and took her, and brought her into the ark.
| ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה׃ |
10 And he stayed yet another seven days, and again he sent forth the dove out of the ark.
| ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה׃ |
11 And the dove came in to him at the time of the evening; and, lo, an olive-leaf plucked off was in her mouth; so Noah knew that the waters were abated from off the earth.
| ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ׃ |
12 And he stayed yet other seven days, and sent forth the dove; but she returned not again unto him any more.
| וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד׃ |
13 And it came to pass in the six hundredth and first year, in the first month, on the first day of the month, that the waters were dried up from off the earth; and Noah removed the covering of the ark, and looked, and, behold, the face of the ground was dry.
| ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃ |
14 And in the second month, on the seven and twentieth day of the month, was the earth perfectly dried up.
| ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃ |
15 And God spoke unto Noah, saying,
| וידבר אלהים אל נח לאמר׃ |
16 Go forth from the ark, thou, and thy wife, and thy sons, and thy sons' wives with thee.
| צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃ |
17 Every living thing that is with thee, of all flesh, both of fowl, and of cattle, and of every creeping thing that creepeth upon the earth, bring forth with thee; that they may breed abundantly on the earth, and be fruitful, and multiply upon the earth.
| כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃ |
18 And Noah went forth, and his sons, and his wife, and his sons' wives with him.
| ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו׃ |
19 Every beast, every creeping thing, and every fowl, whatsoever creepeth upon the earth, after their families, went forth out of the ark.
| כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה׃ |
20 And Noah built an altar unto the Lord, and he took of every clean cattle, and of every clean fowl, and offered burnt-offerings on the altar.
| ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃ |
21 And the Lord smelled the sweet savour; and the Lord said in his heart, I will not again curse the ground any more for the sake of man; although the imagination of man's heart is evil from his youth: neither will I again smite any more every thing living, as I have done.
| וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃ |
22 All the while the earth remaineth, seed-time and harvest, and cold and heat, and summer and winter, and day and night, shall not cease.
| עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃ |
A Dove is Sent Forth from the Ark
