2 Samuel 1
1 Now it came to pass after the death of Saul, when David was returned from smiting the 'Amalekites, that David abode in Ziklag two days.
| ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים׃ |
2 And it came to pass on the third day, that, behold, a man came out of the camp from Saul with his clothes rent, and earth upon his head: and it happened, when he came to David, that he fell to the earth, and prostrated himself.
| ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על ראשו ויהי בבאו אל דוד ויפל ארצה וישתחו׃ |
3 And David said unto him, From where comest thou? And he said unto him, Out of the camp of Israel am I escaped.
| ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי׃ |
4 And David said unto him, What took place there? I pray thee, tell me. And he said, That the people are fled from the battle, and that also many of the people are fallen and have died; and that also Saul and Jonathan his son are dead.
| ויאמר אליו דוד מה היה הדבר הגד נא לי ויאמר אשר נס העם מן המלחמה וגם הרבה נפל מן העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו׃ |
5 And David said unto the young man that told him, How knowest thou that Saul is dead as also Jonathan his son?
| ויאמר דוד אל הנער המגיד לו איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו׃ |
6 And the young man that told him said, I happened entirely by chance to be upon mount Gilboa', when, behold, there was Saul leaning upon his spear; and, lo, the chariots and horsemen had overtaken him.
| ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו׃ |
7 And he turned round, and he saw me, and called unto me, And I said, Here am I.
| ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני׃ |
8 And he said unto me, Who art thou! And I answered him, An 'Amalekite am I.
| ויאמר לי מי אתה ויאמר אליו עמלקי אנכי׃ |
9 And he said unto me, Place thyself, I pray thee, by me, and slay me; for a mortal tremor hath seized on me, although my life is yet whole in me.
| ויאמר אלי עמד נא עלי ומתתני כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי׃ |
10 So I placed myself by him, and slew him, because I was sure that he could not live after his fall; and I took the crown that was upon his head, and the bracelet that was on his arm, and I have brought them unto my lord hither.
| ואעמד עליו ואמתתהו כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרעו ואביאם אל אדני הנה׃ |
11 David thereupon took hold of his clothes, and rent them; and [so did] likewise all the men that were with him:
| ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו׃ |
12 And they lamented, and wept, and fasted until the evening, for Saul, and for Jonathan his son, and for the people of the Lord, and for the house of Israel; because they were fallen by the sword.
| ויספדו ויבכו ויצמו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם יהוה ועל בית ישראל כי נפלו בחרב׃ |
13 And David said unto the young man that told him, Whence art thou? And he said, The son of a stranger, an 'Amalekite, am I.
| ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי׃ |
14 And David said unto him, How wast thou not afraid to stretch forth thy hand to destroy the Lord's anointed?
| ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את משיח יהוה׃ |
15 And David called one of the young men, and said, Come near, and fall upon him. And he smote him that he died.
| ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו ויכהו וימת׃ |
16 And David said unto him, Thy blood is upon thy own head; for thy mouth hath testified against thee, saying, I myself have slain the Lord's anointed.
| ויאמר אליו דוד דמיך על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יהוה׃ |
17 And David lamented with this lamentation over Saul and over Jonathan his son:
| ויקנן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו׃ |
18 And he said, That the children of Judah should be taught the bow; behold it is written in the book of Yashar.
| ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר׃ |
19 O beauty of Israel! upon the high places slain: how are the mighty fallen!
| הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים׃ |
20 Tell it not in Gath, publish it not in the streets of Ashkelon; that the daughters of the Philistines may not be glad, that the daughters of the uncircumcised may not rejoice.
| אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים׃ |
21 O mountains of Gilboa', no dew, nor rain be upon you, nor fields of offerings; for there the shield of the mighty was stained, the shield of Saul, as though it had not been anointed with oil.
| הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן׃ |
22 From the blood of the slain, from the fat of the mighty, the bow of Jonathan turned never back, and the sword of Saul never returned empty.
| מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם׃ |
23 Saul and Jonathan, the beloved and the dear in their lives, were even in their death not divided: more than eagles were they swift, more than lions were they strong.
| שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו׃ |
24 O daughters of Israel, weep for Saul, who clothed you in scarlet, with beautiful dresses, who put on ornaments of gold upon your apparel.
| בנות ישראל אל שאול בכינה המלבשכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן׃ |
25 How are the mighty fallen in the midst of the battle! O Jonathan, on thy high places slain.
| איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על במותיך חלל׃ |
26 I am distressed for thee, my brother Jonathan; very dear hast thou been unto me: wonderful was thy love for me, passing the love of women.
| צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים׃ |
27 How are the mighty fallen, and lost the instruments of war!
| איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה׃ |
