Job 9
1 Then Job answered and said,
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 I know of a truth that it is so: for how shall a mortal man be just before the Lord?
| אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃ |
3 For if he would enter into judgment with him, [God] would not listen to him, so that he should answer to one of his charges of a thousand.
| אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃ |
4 For he is wise in mind, and mighty, and great: who has hardened himself against him and endured?
| חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃ |
5 Who wears out the mountains, and [men] know it not: who overturns them in anger.
| המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃ |
6 Who shakes the [earth] under heaven from its foundations, and its pillars totter.
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃ |
7 Who commands the sun, and it rises not; and he seals up the stars.
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃ |
8 Who alone has stretched out the heavens, and walks on the sea as on firm ground.
| נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃ |
9 Who makes Pleias, and Hesperus, and Arcturus, and the chambers of the south.
| עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃ |
10 Who does great and unsearchable things; glorious also and excellent things, innumerable.
| עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃ |
11 If ever he should go beyond me, I shall not see him: if he should pass by me, neither thus have I known [it].
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃ |
12 If he would take away, who shall turn him back? or who shall say to him, What have you done?
| הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃ |
13 For [if] he has turned away [his] anger, the whales under heaven have stooped under him.
| אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃ |
14 Oh then that he would listen to me, or judge my cause.
| אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃ |
15 For though I be righteous, he will not listen to me: I will entreat his judgment.
| אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃ |
16 And if I should call and he should not listen, I can’t believe that he has listened to my voice.
| אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃ |
17 Let him not crush me with a dark storm: but he has made by bruises many without cause.
| אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃ |
18 For he suffers me not to take breath, but he has filled me with bitterness.
| לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃ |
19 For indeed he is strong in power: who then shall resist his judgment?
| אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃ |
20 For though I should seem righteous, my mouth will be profane: and though I should seem blameless, I shall be proved perverse.
| אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃ |
21 For even if I have sinned, I know it not [in] my soul: but my life is taken away.
| תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃ |
22 Therefore I said, Wrath slays the great and mighty man.
| אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃ |
23 For the worthless die, but the righteous are laughed to scorn.
| אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃ |
24 For they are delivered into the hands of the unrighteous [man]: he covers the faces of the judges [of the earth]: but if it be not he, who is it?
| ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃ |
25 But my life is swifter than a post: [my days] have fled away, and they knew it not.
| וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃ |
26 Or again, is there a trace of [their] path [left] by ships? or is there one of the flying eagle as it seeks [its] prey?
| חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃ |
27 And if I should say, I will forget to speak, I will bow down my face and groan;
| אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃ |
28 I quake in all my limbs, for I know that you will not leave me alone [as] innocent.
| יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃ |
29 But since I am ungodly, why have I not died?
| אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃ |
30 For if I should wash myself with snow, and purge myself with pure hands,
| אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃ |
31 you had thoroughly plunged me in filth, and my garment had abhorred me.
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃ |
32 For you are not man like me, with whom I could contend, that we might come together to judgment.
| כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃ |
33 Would that [he] our mediator were [present], and a reprover, and one who should hear [the cause] between both.
| לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃ |
34 Let him remove [his] rod from me, and let not his fear terrify me:
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃ |
35 so shall I not be afraid, but I will speak: for I am not thus conscious [of guilt].
| אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃ |
