Job 7
1 Is not the life of man upon earth a state of trial? and his existence as that of a hireling by the day?
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ |
2 Or as a servant that fears his master, and one who has grasped a shadow? or as a hireling waiting for his pay?
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ |
3 So have I also endured months of vanity, and nights of pain have been appointed me.
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ |
4 Whenever I lie down, I say, When [will it be] day? and whenever I rise up, again [I say] when [will it be] evening? and I am full of pains from evening to morning.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ |
5 And my body is covered with loathsome worms; and I waste away, scraping off clods of dust from my eruption.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ |
6 And my life is lighter than a word, and has perished in vain hope.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ |
7 Remember then that my life is breath, and mine eye shall not yet again see good.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ |
8 The eye of him that sees me shall not see me [again]: your eyes are upon me, and I am no more.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ |
9 [I am] as a cloud that is cleared away from the sky: for if a man go down to the grave, he shall not come up again: (Sheol h7585)
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) |
10 and he shall surely not return to his own house, neither shall his place know him any more.
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ |
11 Then neither will I refrain my mouth: I will speak being in distress; being in anguish I will disclose the bitterness of my soul.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ |
12 Am I a sea, or a serpent, that you have set a watch over me?
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ |
13 I said that my bed should comfort me, and I would privately counsel with myself on my couch.
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ |
14 You scare me with dreams, and do terrify me with visions.
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ |
15 You will separate life from my spirit; and yet [keep] my bones from death.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ |
16 For I shall not live for ever, that I should patiently endure: depart from me, for my life [is] vain.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ |
17 For what is man, that you have magnified him? or that you give heed to him?
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ |
18 Will you visit him till the morning, and judge him till [the time of] rest?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ |
19 How long do you not let me alone, nor let me go, until I shall swallow down my spittle?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ |
20 If I have sinned, what shall I be able to do, O you that understand the mind of men? why have you made me as your accuser, and [why] am I a burden to you?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ |
21 Why have you not forgotten my iniquity, and purged my sin? but now I shall depart to the earth; and in the morning I am no more.
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ |
