Job 6
1 But Job answered and said,
| ויען איוב ויאמר |
2 Oh that one would indeed weigh the wrath that is upon me, and take up my griefs in a balance together!
| לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד |
3 And verily they would be heavier than the sand by the seashore: but, as it seems, my words are vain.
| כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו |
4 For the arrows of the Lord are in my body, whose violence drinks up my blood: whenever I am going to speak, they pierce me.
| כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני |
5 What then? will the wild ass bray for nothing, if he is not seeking food? or again, will the ox low at the manger, when he has a fodder?
| הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו |
6 Shall bread be eaten without salt? or again, is there taste in empty words?
| היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות |
7 For my wrath can’t cease; for I perceive my food as the smell of a lion [to be] loathsome.
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי |
8 For oh that he would grant [my desire], and my petition might come, and the Lord would grant my hope!
| מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה |
9 Let the Lord begin and wound me, but let him not utterly destroy me.
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני |
10 Let the grave be my city, upon the walls of which I have leaped: I will not shrink from it; for I have not denied the holy words of my God.
| ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול כי-לא כחדתי אמרי קדוש |
11 For what is my strength, that I continue? what is my time, that my soul endures?
| מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי |
12 Is my strength the strength of stones? or is my flesh of brass?
| אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש |
13 Or have I not trusted in him? but help is [far] from me.
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני |
14 Mercy has rejected me; and the visitation of the Lord has disregarded me.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב |
15 My nearest relations have not regarded me; they have passed me by like a failing brook, or like a wave.
| אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו |
16 They who used to reverence me, now have come against me like snow or congealed ice.
| הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג |
17 When it has melted at the approach of heat, it is not known what it was.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם |
18 Thus I also have been deserted of all; and I am ruined, and become an outcast.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו |
19 Behold the ways of the Thaemanites, you that mark the paths of the Sabaeans.
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו |
20 They too that trust in cities and riches shall come to shame.
| בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו |
21 But you also have come to me without pity; so that beholding my wound you are afraid.
| כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו |
22 What? have I made any demand of you? or do I ask for strength from you,
| הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי |
23 to deliver me from enemies, or to rescue me from the hand of the mighty ones?
| ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני |
24 Teach you me, and I will be silent: if in anything I have erred, tell me.
| הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי |
25 But as it seems, the words of a true man are vain, because I do not ask strength of you.
| מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם |
26 Neither will your reproof cause me to cease my words, for neither will I endure the sound of your speech.
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש |
27 Even because you attack the fatherless, and insult your friend.
| אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם |
28 But now, having looked upon your countenances, I will not lie.
| ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב |
29 Sit down now, and let there not be unrighteousness; and unite again with the just.
| שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה |
30 For there is no injustice in my tongue; and does not my throat meditate understanding?
| היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות |
