Jeremias 9
1 Who will give water to my head, and a fountain of tears to my eyes? then would I weep for this my people day and night, [even] for the slain of the daughter of my people.
| מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי |
2 Who would give me a most distant lodge in the wilderness, that I might leave my people, and depart from them? for they all commit adultery, an assembly of treacherous men.
| מי יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים |
3 And they have bent their tongue like a bow: falsehood and not faithfulness has prevailed upon the earth; for they have gone on from evil to evil, and have not known me, says the Lord.
| וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל רעה יצאו ואתי לא ידעו נאם יהוה |
4 Beware you each of his neighbor, and trust you not in your brethren: for every one will surely supplant, and every friend will walk craftily.
| איש מרעהו השמרו ועל כל אח אל תבטחו כי כל אח עקוב יעקב וכל רע רכיל יהלך |
5 Every one will mock his friend; they will not speak truth: their tongue has learned to speak falsehoods; they have committed iniquity, they ceased not, so as to return.
| ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו |
6 [There is] usury upon usury, and deceit upon deceit: they would not know me, says the Lord.
| שבתך בתוך מרמה במרמה מאנו דעת אותי נאם יהוה |
7 Therefore thus says the Lord, Behold, I will try them with fire, and prove them; for I will do [thus] because of the wickedness of the daughter of my people.
| לכן כה אמר יהוה צבאות הנני צורפם ובחנתים כי איך אעשה מפני בת עמי |
8 Their tongue is a wounding arrow; the words of their mouth are deceitful: [one] speaks peaceably to his neighbor, but in himself retains enmity.
| חץ שוחט (שחוט) לשונם מרמה דבר בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו |
9 Shall I not visit for these things? says the Lord: and shall not my soul be avenged on such a people as this?
| העל אלה לא אפקד בם נאם יהוה אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי |
10 Take up a lamentation for the mountains, and a mournful dirge for the paths of the wilderness, for they are desolate for lack of men; they heard not the sound of life from the birds of the sky, nor the cattle: they were amazed, they are gone.
| על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה--כי נצתו מבלי איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו |
11 And I will remove the inhabitants of Jerusalem, and make it a dwelling-place of dragons; and I will utterly waste the cities of Juda, so that they shall not be inhabited.
| ונתתי את ירושלם לגלים מעון תנים ואת ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב |
12 Who is the wise man, that he may understand this? and he that has the word of the mouth of the Lord [addressed] to him, let him tell you therefore the land has been destroyed, has been ravaged by fire like a desert, so that no one passes through it.
| מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי יהוה אליו ויגדה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר |
13 And the Lord said to me, Because they have forsaken my law, which I set before them, and have not listened to my voice;
| ויאמר יהוה--על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה |
14 but went after the lusts of their evil heart, and after the idols which their fathers taught them [to worship]:
| וילכו אחרי שררות לבם--ואחרי הבעלים אשר למדום אבותם |
15 therefore thus says the Lord God of Israel, Behold, I will feed them with trouble and will cause them to drink water of gall:
| לכן כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מאכילם את העם הזה לענה והשקיתים מי ראש |
16 and I will scatter them among the nations, to them whom neither they nor their fathers knew; and I will send a sword upon them, until I have consumed them with it.
| והפצותים בגוים אשר לא ידעו המה ואבותם ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם |
17 Thus says the Lord, Call you the mourning women, and let them come; and send to the wise women, and let them utter their voice;
| כה אמר יהוה צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות שלחו ותבואנה |
18 and let them take up a lamentation for you, and let your eyes pour down tears, and your eyelids drop water.
| ותמהרנה ותשנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים |
19 For a voice of lamentation has been heard in Sion, How are we become wretched! we are greatly ashamed, for we have forsaken the land, and have abandoned our tabernacles!
| כי קול נהי נשמע מציון איך שדדנו בשנו מאד כי עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו |
20 Hear now, you women, the word of God, and let your ears receive the words of his mouth, and teach your daughters lamentation, and [every] woman her neighbor a dirge.
| כי שמענה נשים דבר יהוה ותקח אזנכם דבר פיו ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה |
21 For death has come up through your windows, it has entered into our land, to destroy the infants without, and the young men from the streets.
| כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו--להכרית עולל מחוץ בחורים מרחבות |
22 And the carcases of the men shall be for an example on the face of the field of your land, like grass after the mower, and there shall be none to gather [them].
| דבר כה נאם יהוה ונפלה נבלת האדם כדמן על פני השדה וכעמיר מאחרי הקצר ואין מאסף |
23 Thus says the Lord, Let not the wise man boast in his wisdom, and let not the strong man boast in his strength, and let not the rich man boast in his wealth;
| כה אמר יהוה אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו |
24 but let him that boasts boast in this, the understanding and knowing that I am the Lord that exercise mercy, and judgment, and righteousness, upon the earth; for in these things is my pleasure, says the Lord.
| כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי--כי אני יהוה עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם יהוה |
25 Behold, the days come, says the Lord, when I will visit upon all the circumcised their uncircumcision;
| הנה ימים באים נאם יהוה ופקדתי על כל מול בערלה |
26 on Egypt, and on Idumea, and on Edom, and on the children of Ammon, and on the children of Moab, and on every one that shaves his face round about, [even] them that dwell in the wilderness; for all the Gentiles are uncircumcised in flesh, and all the house of Israel are uncircumcised [in] their hearts.
| על מצרים ועל יהודה ועל אדום ועל בני עמון ועל מואב ועל כל קצוצי פאה הישבים במדבר--כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב |
