Exodus 5
1 And after this went in Moses and Aaron to Pharao, and they said to him, These things says the Lord God of Israel, Send my people away, that they may keep a feast to me in the wilderness.
| ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר׃ |
2 And Pharao said, Who is he that I should listen to his voice, so that I should send away the children of Israel? I do not know the Lord, and I will not let Israel go.
| ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח׃ |
3 And they say to him, The God of the Hebrews has called us to him: we will go therefore a three days' journey into the wilderness, that we may sacrifice to the Lord our God, lest at any time death or slaughter happen to us.
| ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב׃ |
4 And the king of Egypt said to them, Why do you, Moses and Aaron, turn the people from their works? depart each of you to your works.
| ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם׃ |
5 And Pharao said, Behold now, the people is very numerous; let us not then give them rest from their work.
| ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם׃ |
6 And Pharao gave orders to the taskmasters of the people and the accountants, saying,
| ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר׃ |
7 You shall no longer give straw to the people for brick-making as yesterday and the third day; but let them go themselves, and collect straw for themselves.
| לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן׃ |
8 And you shall impose on them daily the rate of brick-making which they perform: you shall not abate anything, for they are idle; therefore have they cried, saying, Let us arise and do sacrifice to our God.
| ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי נרפים הם על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו׃ |
9 Let the works of these men be made grievous, and let them care for these things, and not care for vain words.
| תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר׃ |
10 And the taskmasters and the accountants hastened them, and they spoke to the people, saying, thus says Pharao, I [will] give you straw no longer.
| ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן׃ |
11 Go you, yourselves, get for yourselves straw whenever you can find it, for nothing is diminished from your rate.
| אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר׃ |
12 So the people were dispersed in all the land of Egypt, to gather stubble for straw.
| ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן׃ |
13 and the taskmasters hastened them, saying, Fulfil your regular daily tasks, even as when straw was given you.
| והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן׃ |
14 And the accountants of the race of the children of Israel, who were set over them by the masters of Pharao, were scourged, [[and questioned, ] men] saying, Why have you not fulfilled your rates of brick work as yesterday and the third day, today also?
| ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם תמול גם היום׃ |
15 And the accountants of the children of Israel went in and cried to Pharao, saying, Why do you act thus to your servants?
| ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך׃ |
16 Straw is not given to your servants, and they tell us to make brick; and behold your servants have been scourged: you will therefore injure your people.
| תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך׃ |
17 And he said to them, You are idle, you are idlers: therefore you say, Let us go [and] do sacrifice to our God.
| ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה׃ |
18 Now then go and work, for straw shall not be given to you, yet you shall return the rate of bricks.
| ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו׃ |
19 And the accountants of the children of Israel saw themselves in an evil plight, [men] saying, You shall not fail to deliver the daily rate of the brick-making.
| ויראו שטרי בני ישראל אתם ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו׃ |
20 And they met Moses and Aaron coming forth to meet them, as they came forth from Pharao.
| ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה׃ |
21 And they said to them, The Lord look upon you and judge you, for you have made our savor abominable before Pharao, and before his servants, to put a sword into his hands to kill us.
| ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו׃ |
22 And Moses turned to the Lord, and said, I pray, Lord, why have you afflicted this people? and therefore have you sent me?
| וישב משה אל יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני׃ |
23 For from the time that I went to Pharao to speak in your name, he has afflicted this people, and you have not delivered your people.
| ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך׃ |
